סה"כ צפיות בדף

‏הצגת רשומות עם תוויות מודעות עצמית. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות מודעות עצמית. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 22 בנובמבר 2015

פחד קהל



פחד קהל:
"עוד דקה יקראו לי לבמה, קצב דפיקות הלב מתגבר מרגע לרגע, אגלי זיעה מתחילים לבצבץ במורד המצח. שוב פעם עולות המחשבות המטרידות על הבושות שאני אעשה, יצחקו עליי במשך חודשים....שייגמר כבר הסיוט הזה......."

במאמר הבא ננסה להסביר את משמעות המושג" פחד קהל" וטכניקת התאוששות בצורה קלה יחסית.

מי מאתנו לא חווה פחד קהל בכל מיני מקרים, הרבה פעמים מצאנו את עצמינו מתחבאים מאחורי מחסומים ומנסים לצלוח את האירוע בשלום עם מינימום נזקים.

ראשית נסביר את המושג – פחד קהל או גלוסופוביה (מיוונית:γλῶσσα-φόβος-פחד לשון) היא תחושת פחד ודחייה מפני דיבור מול קהל. פחד זה הוא ככל הנראה הסוג הנפוץ ביותר של פוביה חברתית.

מודל אמונה:
אמונה עצמית:
כשאתה מודע לחוויה ומוכן להתמודד אתה, אתה מגלה שזה לא נורא כל כך. במבחן התוצאה, הביצוע של אנשים עם פחד קהל אינו פחות טוב מאחרים, כי חרדה לא קשורה ליכולת שלהם באמת לבצע.

התסכלו מול המראה וחיזרו אחרי המשפטים הבאים:

אני יכול!
אני מסוגל!
אף אחד לא יכול לעשות את זה במקומי!
אין לי על מה להתבייש!
הצלחתי!!!

מים:

שתיית מים משככת את אחד הסימפטומים הנפוצים ביותר: יובש בגרון.

באופן זה היא מסייעת לנו בדיבור, וחשוב יותר, שתיית מים גורמת לנו להרגיש שאנחנו עושים משהו אקטיבי כדי להצליח בנאום. האם לשתות משקאות אחרים?

תלוי בכם ואיך שאתם מכירים את עצמכם. השפעה אחת היא אוניברסלית: אם שותים יותר מדי, והנאום ארוך מדי יצטבר לחץ בשלפוחית....


וודאות:
• בוודאות הקהל יגיע ביום ההצגה
• בוודאות לא תפרוץ מלחמה ביום ההצגה
• בוודאות לא תפרוץ מגיפה ביום ההצגה
• בוודאות חייזרים לא ינחתו ביום ההצגה
• בוודאות המצגת תתקיים!

אבל......

• בוודאות אין מי שמתאים ממכם להיות המציג
• בוודאות אין מי שמוכשר יותר ממכם להיות המציג
• בוודאות ההצגה היא שלכם – רק נותר לכם ליהנות!

נשימות:
קיימת תופעה הנקראת 'היפר-ונטילציה', שבמהלכה אנשים בלחץ מאיצים את הדופק וקצב הנשימה וכתוצאה מכך נלחצים עוד יותר. התופעה הזו היא בעלת אופי מעגלי, כאשר נשימה מהירה ודופק מהיר גורמים לתחושת לחץ, ולהפרשת אדרנלין. לפיכך, טכניקה אפקטיבית להפסקת התופעה היא לעצור, לקחת כמה נשימות עמוקות ולשחרר את האוויר באיטיות.


הליכה:
כלי אפקטיבי להתמודדות עם כל סוגי החרדות, כולל פחד קהל. עוזר 'לשרוף' את האדרנלין שהוא הורמון שמופרש בזמן חרדה. פעילות גופנית מתונה כמו הליכה צורכת את האדרנלין ומורידה את המתח והלחץ.
הליכה מכניסה את הגוף לשגרה. ע"י צעידה אנחנו מפנים חלק מפעילות המוח לפעולה שאינה מחייבת קבלת החלטות וגורמת לנו להרגיש יותר בשליטה.
פעילות גופנית מפרישה לדם חומרים הנקראים אנדו-מורפינים - חומרי ההרגעה הטבעיים של הגוף. אז איך להשתמש בטכניקה? כמה דקות לפני הנאום שלכם צאו לצעידה קצרה (במקום ממוזג, כדי שלא תחזרו מזיעים).


לסיכום:

כדי להתמודד עם פחד קהל יש לנו הרבה מאוד כלים שנמצאים במעכל ההשפעה שלנו, רק נותר לנו להפעיל אותם ולמצוא את עצמינו צולחים את האירוע ורחמנא ליצלן אפילו נהנים מזה....

יום שני, 31 באוגוסט 2015

האם שגרה זה דבר רע?


אנסה לענות על השאלה האם שגרה זה דבר רע? כיצד זה משפיע על חיינו ומה יחסנו כלפיה?
העיתוי אינו מקרי ומתוזמן ליום סיום החופש גדול שהיה ארוך ומייגע. חופש גדול (חופש?!) שבו אנו ההורים לא היינו בחופש אלא על תקן של מפעילים, ליצנים, בוררים, שוטרים, ובמיוחד כספרים בבנק. אלו ימים שבו אנו מייחלים שיגיע כבר ה – 1.9 שהילדים יחזרו למסגרות והשפיות תחזור לבית, ואז מה?!?!? 

משמעות המילה שִׁגְרָה:
שגרה מתארת סדר פעילויות קבוע, יש מי ששגרת יומו קבועה יחסית, שעות קבועות להשכמה ולשינה, לאכילה, לעבודה, למנוחה ולבילוי ויש מי ששגרת יומו קבועה פחות, אך עדיין יש בה מרכיבים קבועים. 
השגרה מגיעה לבקר אותנו רוב ימות השנה, לעתים גם השגרה יוצאת למנוחה בעיקר בתקופות החגים. 

אני בטוח שהמילה שגרה מעלה אסוציאציה אצלכם בדמיון של דמות שמייצגת את המילה הלכה למעשה. 
אני אסתכן ואנחש שכנראה מדובר על אדם מבוגר יותר ממכם, שקם כל יום באותה שעה גם ביום חול וגם בסופ"ש, הולך לישון באותה שעה, שותה את המשקה האהוב שלו באותה שעה ורואה את מהדורת החדשות באותו ערוץ. 


"אזור הנוחות" (Comfort Zone):

לשגרה יש הלימה למושג שנקרא "אזור הנוחות" (Comfort Zone), זהו אותו אזור בו אנו חשים בנוח, מרוצים, לא רואים איום או מכשול באופק כי האזור הוא מוכר, ודאי ונוח לנו לחיות בו. לעומת זאת מחוץ לאזור הנוחות אורבות סכנות של אי ודאות, זה דורש מאתנו פעולה ומאמץ ואנו שואלים את עצמנו מה ייצא לנו מזה והאם זה ישתלם לנו בסופו של יום.

 יתרונות השגרה:
  1. היכולת לדעת מהו סדר הפעולות מייצר ביטחון ומוריד חששות
  2. הרוב ידוע מראש, החשש לפנצ'ר בתכנון הוא נמוך
  3. מייצר רגיעה
  4. הלימה עם אזור הנוחות (Comfort Zone)
  חסרונות השגרה: 
  1. היעדר גמישות לספונטניות
  2. התקבעות ובניית חסמים
  3. משעמם ללא מעוף 
  4. מייצר תחושה של החמצה
לשבור את השגרה:
המונח לשבור את השגרה הוא בעל קונוטציה נגטיבית דבר שמייחס לשגרה אירוע שלילי שצריך לתקנו. לשבור את השגרה אינו אומר לקפוץ בנג'י או לטפס על האוורסט מתוך דחף רגעי, המשמעות היא לצאת מהמקובעות. במילים אחרות, לא להמשיך ולהידבק לאותו השטנץ (תבנית) ולמצוא את המינון הנכון בין הקבוע לבין הלא קבוע. 
למצוא את הדברים המעניינים ומאתגרים כל אחד ברמה האינדיבידואלית שלו ולשלב אותם במינון הנכון. 

נשאלות השאלות הבאות:
  1. האם צריך לחכות לחג האהבה או ליום ההולדת של בן/בת הזוג שלכם כדי לטפטף רומנטיקה ליחסים   ולהזכיר אחד לשני מה גרם לכם להתאהב זה בזו מלכתחילה? 
  2. מתי ישבתם והקדשתם רבע שעה לעצמכם כדי לעשות תיאום ציפיות אל מול הזוגיות, המשפחה, העבודה... וכמובן אל מול עצמכם לגבי איך זה אמור להראות או אם אפשר אחרת ?
  3. האם לחזור שוב ושוב על אותם רוטינות נותן לי טעם לחיים?
  4. האם אני מסתכל אחורה על חיי ומרגיש תחושת החמצה?  
דיסוננס קוגניטיבי:
כמה פעמים נתקלתם בסיטואציה שבה "הלב" נטה לכיוון אחד לעומת "הראש" שאותת לכיוון אחר לגמרי.....מה עושים? לתופעה הזאת קוראים דיסוננס קוגניטיבי ("צרימה הכרתית" בעברית). 

זהו מונח בפסיכולוגיה המציין מצב בו מתקיים ניגוד פנימי בתודעתו או בתפיסת המציאות של האדם, מצב שבו חשיבתו של האדם מתמודדת עם סתירה וקונפליקט.
עוצמת הדיסוננס עולה, כאשר עלינו לקבל החלטה. תהליך קבלת החלטה מגביר את הדיסוננס, שכן כל החלטה שאנו מקבלים, לעולם אינה חיובית בצורה מושלמת. בין כל החלופות השונות שנדרשנו לבחור, אין חלופה שהיא חיובית או שלילית לחלוטין. בהקשר של שגרה דיסוננס קוגניטיבי ייווצר כאשר מצד אחד הראש ינחה אותנו ללכת בשובל השגרה, בלי כאבי ראש לאט ובטוח. לעומת זאת הלב יתחיל להציק עם שאלות קיומיות כגון: פספסתי פה משהו? אני חי בתחושת החמצה? כדי לשכך את הדיסוננס יש צורך לבצע תיאום ציפיות עם עצמכם, להבין את תקופת החיים הנוכחית שנמצאים בה ואיך ניתן למקסם את היציאה משגרה בהתאם לאילוצים. אל תתנו ללב להכתיב את הקצב, כמו שלא תתנו לראש להחליט שהוא הבוס. כמו כל דבר בחיים הפתרון הוא גישור בין רצונות הלב והחלטות הראש. להלן שיטה פשוטה לשיכוך הדיסוננס קוגניטיבי (תיאום ציפיות עם עצמי):
  1. מה אני רוצה? (לשבור את השגרה שלפחות פעם בשבוע לצאת לערב פוקר עם החברים)
  2. כמה זה חשוב לי? (מסולם של 1-10 זה חשוב לי 8)
  3. מה המחיר שאני מוכן לשלם על זה? (אני מוכן ערב אחד בשבוע לא לראות את הילדים)
  4. איך הסביבה הקרובה אליי תגיב? (אשתי מפרגנת לי כל עוד היא מקבלת את היום בשבוע שלה של ערב בנות ופעם בשלושה שבועות אנו יוצאים ביחד)
 שגרה זה רע = שגרע?
התשובה שלי היא לא בהכרח, השגרה היא לא דבר רע כל עוד אתם מנהלים את השגרה ולא השגרה מנהלת אתכם. במעגל ההשפעה, יש לכם את היכולת לנהל את השגרה ולזקק לתוכה פעילויות שוברות שגרה. השגרה מגיעה מתוך בחירה ולא להפך, לדוגמה: מגדירים עם בן / בת הזוג יום בשבוע שהוא יום שובר שגרה שבו עוזבים את מטלות הבית, מביאים בייביסיטר שישמור על הילדים ויוצאים מהמעגל של:בית - עבודה - חוגים - שיעורי בית - מקלחות - ארוחת ערב - טקס לפני שינה ועוד.... לפחות פעם בשבוע. הכול מתחיל ונגמר במינון הנכון ובזמן הנכון, יש גם תקופות בחיים שדי מחשקות אותנו מהסיבות הנכונות לשבור שגרה. אחד מזוג הורים שזה עתה נולד להם עולל לא יחליט שהוא נופש עכשיו בתאילנד למשך חודש. לעומת זאת מצופה שאמא טרייה אשר קמה להניק בלילות תישבר השגרה לצאת עם חברות ולאזור כוחות לעוד לילות טרוטי שינה.  


לסיכום:
אחד הציטוטים המפורסמים של אלברט איינשטיין התייחס לשגרה:

"אי שפיות: לעשות אותו דבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות"

אם אין תיאום ציפיות עם עצמינו זה מוביל לדיסוננס קוגניטיבי גבוה דבר שמייצר עוול מיותר לעצמינו מכיוון שאנו מצפים שמשגרה יצמח שינוי. דמו את זה לאדם רווק שיושב בבית ומצפה שהנסיכה הקסומה תנחת לזרועותיו מהשמים. אותו אדם צריך לצאת מבחירת השגרה ולשבור אותה, רק כך משנים מציאות ומייצרים מציאות חדשה!

לסיום, תשאלו את עצמכם, מתי בפעם האחרונה יצאתם מאזור הנוחות שלכם ושברתם את השגרה?

יום רביעי, 17 ביוני 2015

פרגון היא לא מילה גסה


במאמר הזה ננסה לפתור את חידת הפרגון וננסה להבין האם פרגון היא באמת מילה גסה? עד כמה אנחנו באמת יודעים לפרגן? כמה אנחנו זקוקים לפרגון מהסביבה? האם אנחנו יודעים לפרגן לעצמנו?
אז זהו, מסתבר שכן! כמו שאנו זקוקים לפרגון כאוויר לנשימה מהסביבה שלנו הדבר נכון גם לסובבים אותנו וזה תקף לבן / בת הזוג, לילדים, להורים שלנו, לחברים ולפעמים גם לגופים יותר גדולים כמו מקום העבודה, הקהילה הקרובה ואפילו מדינת ישראל שמשוועת לפרגונים מידי פעם (נגיע אליה בהמשך).
היכולת לפרגן היא מעלה מהדרגה הראשונה, בואו נראה איך אפשר ליישם אותה ביעילות.
בחן את עצמך:
האם שאלת את עצמך לאחרונה את אחת מהשאלות הבאות?
  • איזה משפחה לא מפרגנת יש לי....למה לעזאזל?
  • למה כל כך קשה להוציא מילה טובה?
  • למה אני לא מפרגן לעצמי יותר?
  • כל כך קשה לפרגן....הרי זה לא עולה כסף!
  • מתי אני פרגנתי פעם אחרונה לסביבה שלי?
משמעות המילה פִרְגּוּן:
ראשית בואו נסביר מה הפירוש המילוני למילה פִרְגּוּן - משמעו התייחסות אוהדת להצלחות האחר ללא הבעת קנאה. המילה פרגון יובאה מיידיש מהמילה פֿאַרגינען (הגייה: (farginen)  שמשמעותה היא :"להרשות מתוך רצון טוב" (מתוך: ויקימילון).
למילה 3 פירושים עיקריים. הַחְמָאָה, הִלּוּל ושִׁבּוּחַ
יתרונות הפרגון:
  • כשאתם מפרגנים לאחרים יש הרגשה טובה עם עצמנו של נתינה, נדיבות וחיוביות. אתם מתעלים על הסביבה שלכם ויוצרים אווירה חיובית שמייצרת שיתוף פעולה.
  • כשמפרגנים לכם אתם מרגישים מאושרים, מוערכים, נחוצים ועוצמה מרבית שהסביבה הקרובה רוצה בטובתכם ובהתפתחותכם האישית.
למה קשה לפרגן? 
אנשים רבים אינם מפרגנים, רוב הפעמים זה לא מגיע ממקום שלילי או צרות עין, ישנם מספר סיבות לכך שמילת פרגון שתצא מפיהם היא נדירה ובעלת שכיחות נמוכה:
  • חשיבות - הם לא מכירים בחשיבות הפרגון ולא רואים זאת ראשון במעלה בהתנהלות הבין אישית.
  • לא מפרגנים לי אז למה אני אפרגן לאחרים.
  • בושם זמני - יש המאמינים שפרגון מוביל לבישום המפורגן דבר שמסיט אותו מהעיקר של המשך העשייה ולא התבשמות מיותרת על הצלחה כזאת או אחרת.
  • ביקורתיות - בני אדם הם ביקורתיים מטבעם, ברגע שמינון הביקורת גבוה מהרגיל זה יגרום לייתר את הפרגון.
  • קנאה – לא תמיד יש לנו שליטה על זה. רגש הקנאה יכול להתעורר בשל כל יתרון הקיים לאדם אחד על אחר. קנאה מתקיימת בעקבות הרצון להיות במצבו הקיים של אדם אחר, רגש זה נחשב לחזק ומתסכל במיוחד.
  • תחרותיות - תכונת אופי נרכשת שמקורה בחינוך ו/או השפעת הסביבה, לטוב ולרע. כפועל יוצא, היא לרוב תלווה בתכונות אופי מאותו רציונל, כגון: הישגיות, שאפתנות, כושר הישרדות ועוד. תחרותיות, בהיותה תכונת-אופי, לרוב אינה מהוה מאפיין זמני ומזדמן, אלא סוג של קו מנחה המאפיין את שגרת חייו של המחזיק בה, והיא באה לידי ביטוי באופן רציף בחשיבתו, השקפת עולמו, תגובותיו ודרכי פעולתו.
פרגון עצמי:
שנייה לפני שאנחנו שמים את כל כובד המשקל של העולם על הכתפיים שלנו בואו נעצור לרגע...ונשאל את שאלת המפתח: האם אני מפרגן לעצמי?
בהרבה מקרים אנו מוצאים את עצמינו מתמודדים עם "המובן מאליו" ומקבלים אותו בלי לשאול שאלות. אז רגע....תנשמו עמוק ותשאלו מה עושה לי טוב? מהו זמן האיכות הטוב ביותר שלי ומתי לקחתי אותו לאחרונה.
איך עושים זאת?
תעצמו את העיניים לרגע ותנסו להפליג במחשבתכם אל המקום שבו הייתם רוצים להיות ומה שהיה עושה לכם טוב. כנראה שלקריביים לא תגיעו באותו הרגע וגם לא לאוורסט אבל יום כיף עם הבן / בת הזוג, משחק עם הילדים, ללכת לחוף הים, לנגן, לרוץ, לצלול ועוד. כל אלה הם ברי השגה מבלי לעלות על מטוס. אז לא צריך לעשות הכול בבת אחת ואם אתם לא יודעים איך להגיע לשלב היישום הייתי ממליץ להשתמש בטבלה הבאה (לסרטון מודל דחוף חשוב ב- 90 שניות - כאן):

חשיבות
מורכבות
חלון לביצוע (עפ"י מודל דחוף חשוב)
נמוכה
נמוכה
חלון החלומות
גבוהה
נמוכה
חלון לביצוע מידי
נמוכה
גבוהה
החלון הגזלן
גבוהה
גבוהה
החלון הדחוי

תשבצו את הפעילויות שחשבתם עליהם ובטווח הקצר תיישמו את הפעילות הראשונה שממוקמת בחשיבות – גבוהה ובמורכבות נמוכה (החלון לביצוע מידי). את הפעילות בחשיבות ומורכבות גבוהה תתכננו כל שהחשיבות תישאר גבוהה אבל המורכבות תקטן לנמוכה ותקבעו לכם יעד להשיג גם את זה.

פרגון  בין בני זוג:
פרגון אמיתי בין בני זוג הוא מתכון מנצח לזוגיות בריאה וארוכת שנים. אחד המכשולים העיקריים של תקשורת לקויה בין בני זוג משויך לחוסר פרגון. תשאלו את עצמכם "מה עשיתי היום בשביל הזוגיות?" אפשר להפתיע את הבן / בת זוג עם פתק על המקרר או יותר טוב להגיד את מה שכתוב בפתק (מרוב התרגשות שלא תשכחו כלום) פנים אל מול פנים.
דוגמה לפתק לבת הזוג:
"אשתי היקרה, אני לא מרבה לומר לך אבל מפרגן לך מכל הלב על מי שאת, על המסירות שלך ובעיקר על הסובלנות שלך, אני יודע שלעיתים אני לא קל, חוזר עצבני מהעבודה, שוכח את הכלים בכיור, מפספס באסלה אבל הסובלנות שלך והיכולת להכיל אותי יקרה מפז, אוהבבב אותך היום יותר מאתמול ומחר יותר מהיום".
דוגמה לפתק לבן הזוג:
"בעלי היקר, אני מודה לך על החיים המשותפים איתך, על כך שאתה מקשיב לי ונותן לי משענת וכתף שאני צריכה פעם אחרי פעם. זה לא מובן מאליו ואני מפרגנת לך מכל הלב על מי ומה שאתה בשבילי ובשביל הילדים! אוהבתתתתת""

פרגון למדינה:
קל לנו מאוד להשתלח במדינה הקטנה שלנו שהרבה פעמים היא חבוטה, מנודה ושסועה. לא נמצא מקום אחר בעולם שיכולים לקרוא לו בית כמו ישראל. אחרי הפקקים, הארנונה, הבחירות לממשלה כל שנתיים, הפילוג בעם ועוד....
  • אף מדינה בעולם לא משתווה למעצמת ההייטק הישראלי יחסית לגודל שלנו, תעשיית ההיי טק בישראל נמצאת בחזית הטכנולוגיה בעולם.
  • "אנחנו על המפה ונישאר על המפה, לא רק בכדורסל אלא בהכל" - טל ברודי
  • בשנים האחרונות, זכו ארבעה מדענים ישראליים בפרסי נובל. (בכלכלה, בספרות ובכימיה). עובדה זו כשלעצמה מוכיחה, עד כמה מתקדם המחקר המדעי בישראל.
  • אחרי הכל אנחנו עוד פה ואף אחד לא יזיז אותנו מפה. תודה לך מדינה שלי שאת שומרת עליי ועל ילדיי.
10 הדיברות:
  1. "ברור מאליו" - אויב שצריך להילחם בו, לא לקבל דברים כמובנים מאליהם גם ברמה האישית וגם ברמה הבין אישית. צריך לדעת להעריך את הדברים קטנים כגדולים ולא לשים אותם בצד כי זה "ברור מאליו". שום דבר אינו ברור מאליו!
  2. פרגון עצמי"  - תפנקו את עצמכם מגיע לכם, לפני כל העולם שימו את עצמכם במרכז כי מגיע לכם!
  3. "פרגנו לא כדי לקבל פרגון בחזרה" – פשוטו כמשמעו פרגנו כי מגיע למושא הפרגון לקבל ולא מתוך אינטרס אישי לקבל פרגון בחזרה.
  4. "מנגנון ההפתעה" – פרגנו למישהו שלא ציפה ממכם לקבל פרגון, משהו שלא בא לכם בטבעיות. אם זה קולגה בעבודה שלא מסתדרים אתו כהלכה, פעולת הפרגון יכולה לסלול דרך לשיתוף פעולה.
  5. "חינוך מגיל צעיר" – למדו את הילדים שלכם את תורת הפרגון, חנכו את הדור הבא שיגדל ויפתח את היכולת המופלאה הזו.
  6. "חצי הדרך" - רצוי לפרגן גם בחצי הדרך ולא רק כשהמטרה תושלם. יש סיכוי רב שללא המילה הטובה הדלק שמניע את המשימה ייגמר והמטרה לא תושג לעולם.
  7. "מינון נכון" - אין סרגל שיודע למדוד את המינון הנכון של חוסר פרגון מצד אחד לקיצוניות של עודף פרגון מהצד השני. צריך למקם את עצמכם בסקאלה במקום טוב באמצע. 
  8. "להסתכל רק קדימה" - מצאתם את עצמכם מצטערים שלא פרגנתם למי שהגיע לו, תסתכלו קדימה ותלמדו מזה. אין מה לבכות על פרגון שלא נשלח.
  9. "פרגון בגובה העיניים" - פרגון פשוט, בשפה ברורה, ישירה ומובנת. כך יהיה לכם יותר קל לתקשר וכך לצד השני יהיה יותר קל לקבל.
  10. תפרגנו באהבה או שלא תפרגנו בכלל!