 |
| ארבעת נשותיו של המלך |
פעם, בארץ רחוקה, היה מלך עשיר ולו 4 נשים.
את אשתו הרביעית הוא אהב יותר מכולן. הוא היה נוהג לקנות לה בגדים יפים, להביא לה את המאכלים הכי משובחים ולפנק אותה כמה שרק הצליח. כל דרישותיה נענו והוא לא חסך עליה במאום.
גם את אשתו השלישית אהב המלך, והתגאה בה מאוד. תמיד נהג להציג אותה לממלכות שכנות ולהתהדר בה בפני כולם. הוא היה מאוד מרוצה שהצליח לגרום לה להיות שלו וראה בה כהישג אישי.
אשתו השנייה גם היא הייתה אהובה עליו. היא הייתה אשת סודו, לה היה מספר את כל אשר על לבו ומתייעץ איתה בפתרון בעיות קשות. היא הייתה נבונה, מתחשבת, סבלנית, מייעצת בחוכמה, תומכת בו ועוזרת לו לעבור זמנים קשים.
רק את אשתו הראשונה המלך לא אהב. הוא הזניח אותה וכמעט שלא התייחס אליה כלל, אף על פי שהייתה נאמנה מאוד ופעלה רבות וגדולות לטובתו, בלי שאפילו היה מודע לכך. המלך לא ידע להכיר לה תודה על מעשיה והיא המשיכה בשלה למרות הכל.
יום אחד, אחרי שנים, המלך התבגר והבין שזמנו הגיע. הוא חשב על מהלך חייו ועל כל הטוב שהיה לו כאשר היה בשיאו, לעומת עכשיו שהוא חלש ונזקק. המלך הרהר לעצמו "יש לי 4 נשים, ודאי הן תדאגנה לי בעת זקנתי ובבוא יומי…"
באופן טבעי המלך ניגש קודם אל האהובה עליו מכל, אשתו הרביעית: "אהבתי אותך יותר מכל, טיפחתי אותך וטיפלתי בך נהדר. עכשיו לקראת מותי האם תהיי לצידי? איתי?"
ענתה לו האישה: "מה עוד אתה יכול לתת לי מלכי? אין לי עוד תועלת בך ולכן לא אשאר לצידך, אלך לי אל מישהו אחר". למשמע הדברים ליבו של המלך נפל בקרבו. חשב, "אלך לאשתי השלישית, גאוותי הגדולה ביותר".
ניגש המלך אל אשתו השלישית: "משוש חיי וגאוותי, אותך הצגתי לכולם ואת היית הפנים של הממלכה. עתה, האם תישארי לעמוד ולייצג את מלכך הזקן?"
ענתה האישה: "כשהיית צעיר וחזק, התגאיתי לעמוד לצידך, אך כעת בהיותך זקן, כיצד אראה אני? לא אהיה מוכנה שתכתים את המוניטין שלי אחרי כל השנים שעבדתי עליו". הדברים הקשים פלחו את ליבו של המלך, ובעצב רב חשב, "אשתי השנייה היא המוצלחת מכולן. היא תמיד עמדה לצידי ותמיד עזרה לי ברגעי הקשים. בוודאי תהיה לצידי גם לקראת מותי".
הוא פנה אל אישתו השנייה" "את, יותר מכולן, תמיד היית לצידי, תמיד עזרת לי ותמיד ידעת לקבל את ההחלטות הנבונות. האם תהיה לי לעזר גם בלכתי אל סופי?"
ענתה האישה השנייה: "אני מצטערת אך לחוכמתי זקוקים כעת אחרים. לך כבר לא אועיל, שכן עוד רגע ואינך עוד. אבוא להיפרד ממך על קברך". המלך לא ידע את ליבו מצער ואכזבה וכבר אמר נואש.
לפתע שמע קול לוחש ברכות: "אני אהיה לצידך מלכי".
האישה הראשונה, שכהרגלה פעלה מאחורי הקלעים, האזינה לשיחותיו של המלך וכשראתה אותו נדחה על ידי כל נשותיו, רחמיה נכמרו עליו.
המלך הביט בה וראה לנגד עיניו אישה יפת תואר, אך לבושה בצניעות ופשוטה למראה.
דמעות עלו עיניו והוא אמר: "איך הזנחתי אותך אישתי הראשונה והיקרה. עכשיו אני מבין שאת זו שדאגה לי יותר מכל, ואני הייתי עיוור אליך. היה עלי לטפל בך היטב כשהייתה לי הזדמנות".
האישה חיבקה את המלך בזרועותיה העדינות ונותרה עימו עד נשימתו האחרונה.
לכל אחד מאיתנו יש 4 נשים בחיינו:
הרביעית – היא גופנו. לא משנה כמה נטפח אותו ונשקיע מאמץ כדי לטפל בו, הוא יעזוב אותנו ביום שנמות.
השלישית – היא רכושנו, מעמדנו וכספנו. ברגע שנמות הם יהיו כלא היו, ויועברו למישהו אחר.
השנייה – היא המשפחה והחברים שלנו. אפילו שתמיד יהיו לצידנו תמיד וידאגו לנו באמת ובתמים, הכי רחוק שילכו איתנו זה עד לפתח הקבר.
והראשונה – היא הנפש שלנו. היא תהיה עימנו לעד למרות שהזנחנו אותה לטובת מרדף אחר הכסף, הכוח ושאר הנאות העולם. חזקו וטפחו אותה, כיוון שהיא הדבר היחיד שיישאר איתנו לנצח, בכל זמן ומקום.
את אשתו הרביעית הוא אהב יותר מכולן. הוא היה נוהג לקנות לה בגדים יפים, להביא לה את המאכלים הכי משובחים ולפנק אותה כמה שרק הצליח. כל דרישותיה נענו והוא לא חסך עליה במאום.
גם את אשתו השלישית אהב המלך, והתגאה בה מאוד. תמיד נהג להציג אותה לממלכות שכנות ולהתהדר בה בפני כולם. הוא היה מאוד מרוצה שהצליח לגרום לה להיות שלו וראה בה כהישג אישי.
אשתו השנייה גם היא הייתה אהובה עליו. היא הייתה אשת סודו, לה היה מספר את כל אשר על לבו ומתייעץ איתה בפתרון בעיות קשות. היא הייתה נבונה, מתחשבת, סבלנית, מייעצת בחוכמה, תומכת בו ועוזרת לו לעבור זמנים קשים.
רק את אשתו הראשונה המלך לא אהב. הוא הזניח אותה וכמעט שלא התייחס אליה כלל, אף על פי שהייתה נאמנה מאוד ופעלה רבות וגדולות לטובתו, בלי שאפילו היה מודע לכך. המלך לא ידע להכיר לה תודה על מעשיה והיא המשיכה בשלה למרות הכל.
יום אחד, אחרי שנים, המלך התבגר והבין שזמנו הגיע. הוא חשב על מהלך חייו ועל כל הטוב שהיה לו כאשר היה בשיאו, לעומת עכשיו שהוא חלש ונזקק. המלך הרהר לעצמו "יש לי 4 נשים, ודאי הן תדאגנה לי בעת זקנתי ובבוא יומי…"
באופן טבעי המלך ניגש קודם אל האהובה עליו מכל, אשתו הרביעית: "אהבתי אותך יותר מכל, טיפחתי אותך וטיפלתי בך נהדר. עכשיו לקראת מותי האם תהיי לצידי? איתי?"
ענתה לו האישה: "מה עוד אתה יכול לתת לי מלכי? אין לי עוד תועלת בך ולכן לא אשאר לצידך, אלך לי אל מישהו אחר". למשמע הדברים ליבו של המלך נפל בקרבו. חשב, "אלך לאשתי השלישית, גאוותי הגדולה ביותר".
ניגש המלך אל אשתו השלישית: "משוש חיי וגאוותי, אותך הצגתי לכולם ואת היית הפנים של הממלכה. עתה, האם תישארי לעמוד ולייצג את מלכך הזקן?"
ענתה האישה: "כשהיית צעיר וחזק, התגאיתי לעמוד לצידך, אך כעת בהיותך זקן, כיצד אראה אני? לא אהיה מוכנה שתכתים את המוניטין שלי אחרי כל השנים שעבדתי עליו". הדברים הקשים פלחו את ליבו של המלך, ובעצב רב חשב, "אשתי השנייה היא המוצלחת מכולן. היא תמיד עמדה לצידי ותמיד עזרה לי ברגעי הקשים. בוודאי תהיה לצידי גם לקראת מותי".
הוא פנה אל אישתו השנייה" "את, יותר מכולן, תמיד היית לצידי, תמיד עזרת לי ותמיד ידעת לקבל את ההחלטות הנבונות. האם תהיה לי לעזר גם בלכתי אל סופי?"
ענתה האישה השנייה: "אני מצטערת אך לחוכמתי זקוקים כעת אחרים. לך כבר לא אועיל, שכן עוד רגע ואינך עוד. אבוא להיפרד ממך על קברך". המלך לא ידע את ליבו מצער ואכזבה וכבר אמר נואש.
לפתע שמע קול לוחש ברכות: "אני אהיה לצידך מלכי".
האישה הראשונה, שכהרגלה פעלה מאחורי הקלעים, האזינה לשיחותיו של המלך וכשראתה אותו נדחה על ידי כל נשותיו, רחמיה נכמרו עליו.
המלך הביט בה וראה לנגד עיניו אישה יפת תואר, אך לבושה בצניעות ופשוטה למראה.
דמעות עלו עיניו והוא אמר: "איך הזנחתי אותך אישתי הראשונה והיקרה. עכשיו אני מבין שאת זו שדאגה לי יותר מכל, ואני הייתי עיוור אליך. היה עלי לטפל בך היטב כשהייתה לי הזדמנות".
האישה חיבקה את המלך בזרועותיה העדינות ונותרה עימו עד נשימתו האחרונה.
לכל אחד מאיתנו יש 4 נשים בחיינו:
הרביעית – היא גופנו. לא משנה כמה נטפח אותו ונשקיע מאמץ כדי לטפל בו, הוא יעזוב אותנו ביום שנמות.
השלישית – היא רכושנו, מעמדנו וכספנו. ברגע שנמות הם יהיו כלא היו, ויועברו למישהו אחר.
השנייה – היא המשפחה והחברים שלנו. אפילו שתמיד יהיו לצידנו תמיד וידאגו לנו באמת ובתמים, הכי רחוק שילכו איתנו זה עד לפתח הקבר.
והראשונה – היא הנפש שלנו. היא תהיה עימנו לעד למרות שהזנחנו אותה לטובת מרדף אחר הכסף, הכוח ושאר הנאות העולם. חזקו וטפחו אותה, כיוון שהיא הדבר היחיד שיישאר איתנו לנצח, בכל זמן ומקום.
