10 הדיברות בתהליך קבלת החלטות

השנה האזרחית החדשה אוטוטו בפתח, זה הזמן בשנה (ביחד עם יום הולדת, ראש השנה העברי, קבלת תפקיד חדש, יום נישואין ועוד...) שבו אנחנו לוקחים החלטות הרות גורל עבור עצמינו...

במאמר הבא יש הזדמנות מצוינת להכיר את תהליך קבלת ההחלטות האינדיבידואלי שכל אחד מאתנו עובר.

ברשותכם בואו נתחיל מהסוף, אף אחד מאתנו לא אוהב לקבל החלטות.... ואם מישהו אחר יכול לקחת אותם במקומנו אז הללויה?!?! נשאלת השאלה למה?

כדי להסביר זאת נתחיל מהבסיס, מה זה אומר תהליך קבלת החלטות? מהם הסוגים? מה זה דיסוננס קוגניטיבי ועוד... אז מקווה שהחלטתם להישאר אז בואו נצא לדרך 

מבוא:

קבלת החלטות הנה תהליך קוגניטיבי (הכרתי) של בחירה מבין מספר אפשרויות. אנחנו מקבלים מאות החלטות ביום ממגוון רחב של סוגים: אוכל, לבוש, זמנים, חינוך, פיננסי, בין אישי ועוד.

לפעמים אנחנו נעזרים במומחים שייקחו את ההחלטות בשבילנו לדוגמה:

1. Waze – הדרך המהירה / הקצרה לעבודה
2. סטייליסט – מה הדבר הנכון / טרנדי ביותר ללבוש
3. יועץ פיננסי – היכן להשקיע את הכסף או איזה משכנתא לקחת
4. המלצת השף – שאנחנו מתחבטים מה לבחור מהתפריט
5. חבר - תמיד יש את החבר שכל המלצה שלו מתקבלת בברכה

בחן את עצמך: אלו מהמשפטים הבאים נאמרו על ידך?

• אני חושש/ת, שאחליט החלטה לא נכונה, ולכן אינני מחליט/ה
• רק כשאהיה בטוח/ה שהחלטתי מושלמת, רק אז אחליט
• אני פוחד/ת להיכשל.
• אינני יכול/ה להחליט, אבקש ממישהו אחר להחליט במקומי
• אני שונא/ת להתלבט, לכן אני מחליט/ה מהר
• אני מתלבט/ת ומתלבט/ת... ומחכה עד הרגע האחרון, שלא תהיה לי ברירה
• קשה לי להחליט, כל רגע אני משנה את דעתי
• כשאני מחליט/ה אני חושב/ת תמיד שלוּ הייתי מחליט/ה החלטה אחרת, היא הייתה נכונה יותר
• אינני אוהב/ת להיות כמו כולם, לכן אני מחליט/ה דברים שיאפשרו לי להיות שונה
• כולם מצפי

תהליך קבלת החלטות:

תהליך קבלת ההחלטות מכיל 5 שלבים:

1. מטרה – קביעת המטרה לגבי ההחלטה שאותה צריך לקבל.
2. איסוף נתונים - הבסיס לקבלת ההחלטה. הנתונים אשר זמינים לקבלת ההחלטה שניתנים לשליפה מהזיכרון, או נתונים אשר מצריכים תהליך של איסוף (אינטרנט, משפחה, חברים ועוד).
3. עיבוד המידע - עיבוד של הנתונים שנאספו, הבנת הלוגיקה שלהם, מציאת חיזוקים לקשרים לוגיים בין הנתונים השונים.
4. הערכת חלופות - השוואה בין החלופות השונות, באמצעות בדיקת יתרונות וחסרונות של כל אחת מהן (CBA – Choose Between Alternative).
5. בחירת חלופה - קבלת ההחלטה על ידי בחירת החלופה המועדפת.

דיסוננס קוגניטיבי:

כמה פעמים נתקלתם בסיטואציה שבה "הלב" נטה לכיוון אחד לעומת "הראש" שאותת לכיוון אחר לגמרי.....מה עושים? לתופעה הזאת קוראים דיסוננס קוגניטיבי (בעברית: צרימה הכרתית).

זהו מונח בפסיכולוגיה המציין מצב בו מתקיים ניגוד פנימי בתודעתו או בתפיסת המציאות של האדם, מצב שבו חשיבתו של האדם מתמודדת עם סתירה וקונפליקט. הנטייה הטבעית של בני האדם היא לשמור על עקביות מחשבתית ורגשית.  

עוצמת הדיסוננס עולה, כאשר עלינו לקבל החלטה. תהליך קבלת החלטה מגביר את הדיסוננס, שכן כל החלטה שאנו מקבלים, לעולם אינה חיובית בצורה מושלמת. בין כל החלופות השונות שנדרשנו לבחור, אין חלופה שהיא חיובית או שלילית לחלוטין.

לדוגמה קניתי חולצה של מותג א' כי היה במבצע כאשר רציתי בכלל את מותג ב'.

בכדי לצמצם דיסוננס יכול הצרכן לפעול במספר דרכים:

1. לחשוב על יתרונות מותג א' ולהתעלם מחסרונותיו
2. להבליט מגרעות של ב'.
3. לחפש מידע חיובי התומך בהחלטה של מותג א'  ולהימנע ממידע שלילי העלול להטיל דופי בהחלטה.

10 טיפים לקבלת החלטות:

1. אני במרכז!!!  - קבלו את ההחלטה בשבילכם ולא בשביל מישהו אחר
2. "בעד מול נגד" – בהחלטות הרות גורל צריך לכמת את המידע, אני ממליץ לעשות טבלה פשוטה של בעד ונגד. זוהי דרך לשקף את המידע שברשותנו ולשכך את הדיסוננס הקוגניטיבי.
3. הכרת החוזקות שלכם בתהליך קבלת ההחלטה – אתם עובדים מהלב? או שאתם עובדים מהראש? התשובה שתקבלו תקל עליכם את התהליך ותעזור לכם לשכך את הדיסוננס הקוגנטיבי. החלטות מהראש הן החלטות שכלתניות ומחושבות, לעומת החלטות מהלה שהן אינסינקטיביות ומלאות רגש.
4. התייעצות זו לא מילה גסה! יש הרבה ידע סביבכם , נצלו אותו!  התייעצות קודמת להחלטה ולא להיפך. תקשיבו לסביבה שלכם ולא רק תשמעו אותה.
5. לא לפחד לטעות -  מפה רק ניתן להשתפר, גם גדולי הטייקונים לקחו החלטות שגויות בקריירה שלהם, זה רק חישל אותם לקחת את ההחלטות האמיצות והנכונות הצומת הדרכים הבאה.
6. "תחושת בטן" – לכו על תחושת הבטן שלכם, פעם אחרי פעם הבטן צדקה ולא אכזבה. .
7. "קחו את הזמן" – החלטות הרות גורל כמו קניית בית לא עושים בחופזה, "שנו על זה" ותוודאו שהזמן שחלף תרם לביטחון בקבלת ההחלטה. מצד שני עודף התלבטויות = עודף התייסרות. תגדירו לכם יעד בזמן מדיד לקבלת ההחלטה – "עד מחר בצהריים אני לוקח החלטה ומחזיר תשובה", מצאו את האיזון שיאפשר לכם מספיק זמן כדי לחשוב ולהתייעץ.
8. החלטה חכמה וישימה" - החלטתי לעבור לגור בירח, החלטה טובה אבל בלתי ניתנת לביצוע. שימו לב שניתן וצריך לאתגר את עצמינו, תמיד להיות עם ידיים בשמיים אבל עם רגליים חזקות על הקרקע. תשאלו את עצמכם את השאלות הבאות: האם ההחלטה היא ישימה? האם היעד הוא בר השגה? האם הזמן שהקצבתי ליישום ההחלטה הוא סביר? במידה ועניתם "כן" על השאלות אתם בדרך הנכונה.
9. "להסתכל רק קדימה" – לאחר קבלת ההחלטה לא מתסכלים לאחור! האויב הכי גדול הוא "מה היה קורם אם?" (What If?).
10. "בדיעבד = האויב הנכבד" – להסתכל בדיעבד על ההחלטות שקיבלת לאחר זמן ולאחר שנוסף ידע רב שאם היה בשעתו מערכת השיקולים הייתה שונה זה עוול! אל תעשו את זה לעצמכם! כולנו חכמים לאחר מעשה.

אהבתם את המאמר? אשמח אם תשתפו או תייגו מישהו שזקוק לחיזוק!!!

מאחל לכם הצלחה רבה בכל החלטה!!!!!

אורי אליהו - הרצאות ואימון

הגשמה עצמית

הגשמה עצמית

הגיע הזמן להגשים את  עצמי, זו החלטה הרת גורל שאנו מתמודדים אתה במשברים ובצמתים של קבלת החלטות. ראשית נתחיל בהגדרת המושג "הגשמה עצמית"

הגשמה עצמית (ויקיפדיה)?

מימוש עצמי או הגשמה עצמית היא מונח המשמש במספר תאוריות פסיכולוגיות, אך ללא אחידות מלאה במשמעותו. זוהי הנטייה המולדת של האדם לפתח את כל יכולותיו, כישוריו והפוטנציאל הטמון בו במטרה להיות העצמי הטוב ביותר שטבעו המולד מאפשר לו. המימוש העצמי מתבטא בשמירה על הקיום הפיזי שלנו וגם בצמיחתנו האישית; בעוד שקיום פיזי משותף לכלל בני האדם, הצמיחה האישית ייחודית לכל פרט בהתאם לשאיפות הדינמיות האישיות.

הראשון לטבוע את המונח היה האורגניציסט קורט גולדשטיין, שהגדירו כמניע למימוש מלוא הפוטנציאל האישי. ביטוי של היצירתיות האישית, חיפוש אחר הארה רוחנית, שאיפה לידע ורצון לתרום לחברה הנן דוגמאות להגשמה עצמית. לדעתו של גולדשטיין, זהו מניע העל של הפרט, המניע האמיתי היחיד: "הנטייה להגשים את עצמו באופן מלא ככל האפשר הוא הדחף הבסיסי ... הדחף של הגשמה עצמית"

שני תיאורטיקנים מרכזיים אשר הדגישו בדרכים שונות את תפקידה של הגשמה עצמית בחיים האנושיים היו קרל רוג'רס ואברהם מאסלו.

קרל רוג'רס- הגשמה עצמית לכל:

רוג'רס ראה הגשמה עצמית ככוח ביולוגי מולד אשר מהווה את המניע המרכזי בהתנהגות האנושית. לטענתו, כל תינוק מגיע לעולם עם דחף חזק למימוש הפוטנציאל האישי, ודחף זה הוא שעומד בבסיס דחפים ומניעים פיסיולוגיים ופסיכולוגיים נוספים. באופן טבעי אנו יודעים לזהות אילו חוויות יקדמו אותנו לעבר הגשמה עצמית ואילו חוויות ירחיקו אותנו ממנה, ובריאות נפשית תתבטא ביכולת לערוך בחירות בהתאם לתחושה פנימית זו.

בהתאם לתפיסה זו היתה הנחת הבסיס של רוג'רס כי כל אדם שהתפתחותו הטבעית אינה מופרעת על ידי הסביבה יוכל לממש את עצמו. כדי שהתפתחות טבעית זו תוכל להתממש, על האדם לזכות ל'אהבה ללא תנאי בילדותו'- חוויה בה הילד זוכה לקבלה ואהבה בלי קשר למעשיו, גם כאשר מוצבים לו גבולות על התנהגות לא הולמת (למשל- הורה שמעביר מסר כי הוא מגנה את שבירת הצעצוע, אבל לא רואה את הילד כ'ילד רע'). כאשר הילד אינו נאהב ללא תנאי, מומרת הנטייה הטבעית להגשמה עצמית בנטייה לחיפוש אחר הערכה ואישור מהסביבה. בבגרות, תביא נטייה זו לקושי בזיהוי ובחירת חוויות המקדמות הגשמה עצמית והמרתן בבחירות המוכתבות על ידי נורמות ולחצים סביבתיים (למשל, סטודנט הבוחר בלימודי עריכת דין למרות אהבתו וכישוריו בתחום הספרות). מטרת הטיפול הפסיכולוגי, לפי רוג'רס, היא לספק למטופל חוויה מתקנת של קבלה ללא תנאי אשר תאפשר לו לממש את נטייתו המולדת לעבר הגשמה עצמית.

 סולם הצרכים של מאסלו:

תאוריית הצרכים מניחה כי קיימים צרכים אוניברסליים המשותפים לכל בני האדם

חמשת השלבים בתאוריה נובעים משני סוגי מניעים בסיסיים: מניעי החסך ומניעי הגדילה.

מניעי החסך:  פועלים כדי למלא חסך מסוים בדברים שהם חיוניים לקיומו הפיסי והפסיכולוגי של האדם, כגון מזון, ביטחון ואהבה. מניעים אלה פועלים להפחתת מתח בלתי נעים הקיים באדם בעקבות צורכי החסך, ופועלים להחזרתו למצב של רגיעה.

מניעי הגדילה: אינם חיוניים לעצם קיומו של האדם, אבל מספקים לו את התוכן שבשבילו כדאי לחיות. דוגמאות לכך הן הצורך באומנות, ביופי, יצירתיות, והענקת אהבה. מניעים אלו אינם פועלים להפיג מתח, אלא יוצרים מצב של מתח נעים.

הרעיון הבסיסי של התאוריה, כפי שניסח אותה מאסלו, קובע כי לא ניתן לעבור לרמה עליונה יותר של צורך, בלי סיפוק צרכים ברמה תחתונה יותר.

אדם רעב לא יוכל להתרכז בעבודה, גם אם היא נחוצה לו לקיומו, וכן לא יטרח בחיפוש בת-זוג לסיפוק צרכיו המיניים והרגשיים.

אדם שאין לו ביטחון בקיומו היום יומי, לא יחשוב על הקמת מפעלים לעזרה לזולת.

אדם שלא מסופק מינית לא יחשוב על הקמת "תנועת מחאה עממית" ובוודאי לא על "מהפכה צבאית".

כך, נוצרת פירמידת הצרכים (מדרג) - סידור צרכים החל מהבסיס הרחב, עד לצרכים העליונים בפיסגת צורת הקיום האנושי. כאשר בתחתית הפרמידה קיימים צורכי החסך, ובראשה צורכי הגדילה.

רמה ראשונה - צרכים פיזיולוגיים

הצרכים הביולוגיים של האורגניזם, המאפשרים את קיומו (הומאוסטזה), תופסים את החשיבות העליונה. אלה מורכבים בעיקר מ: הצורך לנשום, הצורך לשתות ולאכול, הצורך לסלק פסולת והפרשות, הצורך לישון, הצורך לוויסות טמפרטורת הגוף  הצורך להגנה מפני התקפות מיקרוביות (היגיינה). 
רק לאחר מילוי הצרכים הביולוגיים מסוגל האדם למלא את הצרכים הנוספים.

רמה שנייה - צורך בביטחון

ברמה הזאת, האדם שואף להבין את העולם ולהפוך אותו למובן וצפוי. האדם מנסה עוד מינקותו למצוא סדר בעולם, ועם התבגרותו הוא מאמץ לעצמו תפיסות עולם ופילוסופיות חיים, שנועדו ליצור סדר בעולם. העדר סיפוק של צורך זה, יוצר חרדתיות, ואף דיכאון.

השגת צורכי הביטחון עשויה להתבטא ביומיום למשל בהשגת יציבות תעסוקתית, ביתית, משפחתית ועוד. היציבות בתחומי חיים שונים מאפשרת יכולת צפייה וניבוי מסוים של העתיד להתרחש, ויצירת תחושת ביטחון

רמה שלישית - צורך השתייכות

צרכים חברתיים. צורך להיות מקובל, להיות חלק מקבוצה, לאהוב ולהיות נאהב. בשלב הזה האדם לומד להכיר את עצמו ולגבש זהות עצמית. צורך זה בא לידי ביטוי רק כאשר הצרכים הנמוכים יותר באים לידי ביטוי. חסכים בשלב זה יכולים להביא לבדידות, חרדה חברתית ודיכאון. הצורך להשתייך לקבוצה אנושית, להיות מקובל, לאהוב ולהיות נאהב.

רמה רביעית - צורך בהערכה חברתית

צורך להרגיש מכובד על ידי אחרים, צורך לכבוד עצמי ולכבד אחרים. אלה יכולים למצוא ביטוי דרך מעמד, הכרה חברתית, הערכה מצד הסביבה והכרה בעבודה. חסכים בשלב זה יכולים להוביל לערך עצמי ירוד ותסביכי נחיתות.

רמה חמישית - צורך במימוש עצמי

הצורך של האדם להשתמש בכישורים הייחודיים לו כדי להגיע למימוש היכולת האישית הטמונה בו. זוהי הרמה הגבוהה ביותר ועל פי מאסלו רבים אינם זוכים להגיע אליה.

אחד האויבים האיומים והאכזריים ביותר של ההגשמה העצמית היא המשפט "אני לא יכול".
להלן סיפור יפה שנתאר את הלוויה של "אני לא יכול".

הלווייתו של "אני לא יכול" ( (מקור לא ידוע

"כיתתה של דונה נראתה כמו כיתות אחרות. התלמידים ישבו בחמישה טורים שבכל אחד מהם שישה שולחנות. שולחנה של המורה עמד בחזית. על לוח המודעות תלו עבודות של תלמידים. זו נראתה כיתה רגילה בתכלית אבל משהו שונה לחלוטין היה באותו יום בו נכנסתי אליה בראשונה. תחושה של התרגשות.

דונה הייתה מורה בעיר קטנה במישיגן, שעמדה שנתיים לפני פרישתה. נוסף להיותה מורה היא התנדבה להשתתף בפרויקט ארצי שארגנתי. הלימודים התמקדו בנושאים באמנות שיגרמו לתלמידים להרגיש טוב יותר לגבי עצמם ולקחת אחריות בחייהם. דונה היתה צריכה להשתתף בשיעורים ולהעביר בכתתה את הנלמד בפרויקט. תפקידי היה לבקר בכיתתה ולעודד את העברת החומר.

התיישבתי בכסא ריק בסוף החדר והבטתי בנעשה. כל התלמידים קיבלו משימה: לכתוב על נייר את המחשבות והרעיונות שלהם.

תלמידה בת עשר שישבה בסמוך אלי מילאה את הדף שלה במשפטי "אני לא יכולה": "אני לא יכולה לשחק כדורגל", "אני לא יודעת לחלק מספרים ארוכים", "אני לא יכולה לגרום לדבי לחבב אותי". הדף שלה היה כבר מלא למחצה והיא לא הראתה סימני ויתור. היא המשיכה לעבוד בנחישות.

הסתובבתי בכתה והבטתי בדפים של התלמידים האחרים. כולם תיארו כל מיני דברים שהם אינם מסוגלים לעשות: "אני לא יכול לעשות עשר שכיבות שמיכה", "אני לא מגיע מעבר לגדר השמאלית במגרש", "אני לא יכול לאכול רק עוגייה אחת".

הפעילות סקרנה אותי ולכן החלטתי לבדוק עם המורה מה קורה. כאשר הגעתי אליה, הבחנתי שגם שהיא הייתה עסוקה בכתיבה. חשתי שמוטב לא להפריע. "אני לא מצליחה להביא את אמו של ג'והן לאסיפת ההורים", "אני לא מצליחה לשכנע את בתי למלא דלק במכונית", "אני לא מצליחה ללמד את אלן להשתמש במילים במקום באגרופים"…

בעודי מנסה להבין מדוע המורה והתלמידים עוסקים בכתיבת מחשבות שליליות, חזרתי לכסאי והמשכתי להתבונן. במשך עשר דקות נוספות המשיכו כולם לעבוד. רובם מילאו את הדפים שלהם, אחרים לקחו דף נוסף.

"סיימו את הדבר שאתם כותבים כרגע ואל תתחילו חדש" – אותתה המורה על סיום הפעילות.

התלמידים התבקשו לקפל את הדפים ולהביא אותם אל שולחן המורה. הם הניחו את הדפים בתוך קופסת נעליים ריקה. כאשר כל הדפים הונחו בקופסה, הניחה המורה את המכסה במקומו, לקחה את הקופסה ויצאה אל המסדרון. התלמידים הלכו בעקבותיה ואני הלכתי עימם.

במסדרון נעצרו כולם. דונה נכנסה לחדרו של שרת – ביה"ס ויצאה משם עם מעדר. עם המעדר ביד אחת, הקופסה בידה השנייה, צעדו דונה ושיירת התלמידים בעקבותיה אל הפינה המרוחקת ביותר בחצר המשחקים של בית הספר. היא החלה לחפור.

הם עמדו לקבור את ה – "אני לא יכול" שלהם! החפירה ארכה כעשר דקות, משום שכל התלמידים רצו להשתתף בה. כאשר הבור היה עמוק למדי הקופסה הונחה בתחתית הבור וכוסתה חזרה באדמה. שלושים בני עשר עמדו מסביב ל"קבר" הטרי. לכל אחד מהם היה לפחות דף אחד של "אני לא יכול" באותה קופסה וכך גם למורה.

בשלב זה הודיעה דונה: "ילדים וילדות, אנא החזיקו ידיים והרכינו ראש". הם יצרו מעגל מסביב לבור והחזיקו ידיים. דונה נשאה נאום: "חברים! נאספנו כאן היום לזכרו של "אני לא יכול". בעודו עימנו על פני האדמה, הוא נגע לחיי כולנו, למי יותר ולמי פחות. שמו הוזכר בכל בניין ציבורי, בבתי ספר, בעיריות, וכן, אפילו בבית הלבן. הועדנו ל"אני לא יכול" מצבה שעליה חרוט שמו. אחיו ואחיותיו ישרדו עימנו. "אני יכול", "אני אעשה", ו"אני מסוגל לכך". הם ידועים פחות מקרובם המפורסם ובהחלט לא חזקים כמוהו. אולי יום אחד, בעזרתכם, הם יהפכו חזקים יותר בעולמנו. נוח בשלום על משכבך 'אני לא יכול" וכולנו נמשיך לחיות את חיינו מנקודה זו גם בהעדרו. אמן".

כאשר האזנתי להספד הבנתי שתלמידים אלה לא ישכחו לעולם את היום הזה. הפעילות הזו הייתה סמלית, מטאפורה לחיים. זו הייתה חוויה שתדבק בהכרתם ובתת – הכרתם לעולם. כתיבת "אני לא יכול", קבורת הדפים ושמיעת ההספד היו מאמץ כביר מצידה של המורה.

 הטקס עדיין לא הסתיים. בסופו של ההספד הם נכנסו חזרה לכיתה, וערכו חגיגה עם כיבוד. כחלק מן החגיגה הכינה דונה מצבה גדולה מקרטון. היא כתבה עליה: "נוח בשלום על משכבך – 'אני לא יכול"  והוסיפה את התאריך בתחתית.

המצבה נתלתה בכיתתה של דונה עד לסופה של אותה שנה. בהזדמנויות הבודדות שאחד התלמידים שכח ואמר "אני לא יכול" דונה הצביעה על המצבה מנייר והזכירה לו ש"אני לא יכול" כבר מת.

לא הייתי אחד מתלמידיה של דונה. היא הייתה תלמידתי. ובכל זאת, באותו יום למדתי שיעור מאלף מפיה.

עתה, שנים לאחר מכן, בכל פעם שאני שומע את המשפט "אני לא יכול" אני רואה בעיני רוחי את אותה לוויה בלתי נשכחת בכיתה. כמו אותם תלמידים אני זוכר ש"אני לא יכול" כבר מת"

רגעים בזמן / חורחה לאיס בורחס 1984

אילו יכולתי לחיות מחדש את חיי, בפעם הבאה הייתי מנסה לטעות יותר.

לא הייתי מנסה להיות כל כך מושלם, הייתי נרגע יותר.

הייתי טיפש יותר ולמעשה – הייתי לוקח יותר סיכונים,

יוצא ליותר מסעות, מתבונן ביותר שקיעות,

מטפס על יותר הרים, שוחה ביותר נהרות.

הייתי הולך ליותר מקומות שלא הייתי בהם מעולם.

הייתי אוכל יותר גלידה ופחות שעועית.

היו לי יותר בעיות אמיתיות, ופחות מדומות.

אני הייתי אחד מאותם אנשים שחי הגיוני ושקול.

ברור שחוויתי רגעים של שמחה

אך אילו הייתי יכול לחזור אחורה הייתי מנסה לחוות רק רגעים טובים.

כי אם אתם לא יודעים, החיים עשויים רק מרגעים.

אל תאבדו את העכשיו.

אני הייתי אחד שמעולם לא זז בלי מד חום, שקית מים חמים, מטרייה ומצנח.

אילו יכולתי שוב לחיות הייתי מטייל עם פחות משקל.

אילו יכולתי שוב לחיות הייתי מתחיל ללכת יחף בתחילת האביב וממשיך עד סוף הסתיו.

הייתי רוכב יותר סיבובים על הקרוסלה, מתבונן ביותר זריחות ומשחק עם יותר ילדים.

אם היו לי שוב חיים שלמים לפני….

אבל אתם רואים… אני בן שמונים וחמש ואני יודע שאני הולך למות

במטה של קסם או בלחיצת כפתור הגשמה עצמית לא תתרחש, מדובר בתהליך רגשי עמוק של היכרות עם עצמי, הרצונות שלי, השאיפות שלי ושרטוט קווי דמיון לאן אני רוצה להגיע ומתי אני רוצה להתחיל את המסע.

כדי להמחיש זאת אני רוצה שתדמיינו מכונית ספורט חדישה ומאובזרת כל טוב. הנהג נכנס למכונית ומנסה להתניע את הרכב ללא הצלחה, מד הדלק מראה שמיכל הדלק ריק.

כך הדבר בהגשמה עצמית, זהו הדלק שמניע אותנו לקראת המטרות שלנו ללא הרצון בהגשמה עצמית לא נוכל להגיע למחוז חפצינו. אני זקוקים לקיומם של תנאים כדי להגיע למטרה.

כי הגיע הזמן להפסיק לעבוד על עצמינו כי הגיע הזמן להתחיל לעבוד על עצמינו!

טוב, אז אחרי שהחלטנו שאנחנו מפסיקים לעבוד על עצמינו ומתחילים לעבוד על עצמינו אנו מתחלים מספר שלבים:

שלב 1: מה אני רוצה בכלל?

האם אני יכול להשיג את המטרות שלי?

האם אני יכול להשיג את השאיפות שלי?

האם אני יכול להגשים את עצמי?

הדגש פה הוא על אני, כלומר אני מגשים את המטרות שלי ולא של מישהו אחר. אחרת כולם היו רופאים. 

שלב 2: מה הגשמתי עד עתה?

תתפסו את עצמכם בידיים, תסתכלו על המראה ותשאלו את עצמכם האם ההצלחות שלכם בעבודה, במשפחה, בזוגיות הגיעו משום מקום או בזכותכם? אלו מטרות נוספות אתם מציבים לעצמכם? איך תרגישו כשתגיעו למטרות הללו?

הגשמה עצמית מאפשרת לכם לשחות במסגרת של האפשר, כלומר מה אני יכול לעשות ולא מה אני לא יכול לעשות. אין גיל להחליט שהגיע הזמן להגשים את עצמי, בד"כ הדיון הפנימי הזה מתרחש לקראת שינויים עשור בחיינו שם אנו תוהים על משמעות החיים ומתרחש משבר פנימי לגבי תכנון מול ביצוע של משימות החיים.

שלב 3: איך אני יכול לדעת מה אני יכול?

התבוננות פנימה יכולה להוציא את התודעה האם אני מסוגל להתמודד ויכול להתמודד עם כל משימה נתונה. עלינו להיות מציאותיים ולהתמודד עם המשימות שהן ברות השגה ולהגדיר מטרות חדשות וחוזר חלילה.
הגיע הזמן לקבל החלטות, מה אני רוצה להגשים ולבצע בדיקת שפיות על ההחלטה (sanity Check).
למידע נוסף לגבי תהליך קבלת החלטות.

שלב 4: סביבה תומכת

הסתכלו ימינה ושמאלה, האם אתם מוקפים באנשים מפרגנים ותומכים? במידה והתשובה הנה חיובית זכיתם בסביבה תומכת שתעזור לכם להגשים את עצמכם ולמנף את השאיפות שלכם.
במידה והתשובה היא שלילית צריך לדעת לחלק סיכונים. כלומר אם הסביבה הכי קרובה אליי ביקורתית נשאלת השאלה מהי הסיבה. אני חושב על שתי סיבות מרכזית:
1. על הקשר שבין אנוכיות להגשמה עצמית
2. פרגון היא מילה גסה

שלב 5: ביצוע

באנגלית יש פתגם שאומר: Big Wow is a collection of small one”" , כלומר כדי להשיג את הוואו הגדול צריכים להשיג וואו קטנים. אתם מוזמנים להתקדם צעד אחר צעד, הגשמה עצמית יכולה להתבטא בדברים הקטנים ולא צריך לטוס לירח ובחזרה, אחרת מה תהיה המטרה הבאה שלכם.

אז תגשימו את עצמכם בוואו אחרי וואו ואל תשכחו להוקיר את עצמכם......מגיע לכם!

על הקשר שבין אנוכיות להגשמה עצמית

במאמר הבא אנסה לאמוד על הקשר שבין אנוכיות לבין הגשמה עצמית.
אתחיל בציטוט של נלסון מנדלה שהתייחס לפחד העמוק ביותר שלנו:

"הפחד העמוק ביותר שלנו אינו מפני חוסר היכולת.
הפחד העמוק ביותר שלנו הוא הידיעה שעוצמתנו אינה ניתנת למדידה.
האור, ולא הצד האפל שבנו – הוא שמעורר בנו חרדות.

כל אחד שואל את עצמו:
מי אני שאוכל להרשות לעצמי להיות כל כך מבריק, מקסים, מוכשר ומאושר.
למעשה, מי אתה שתרשה לעצמך לא להיות כזה?
אנחנו ילדים של אלוהים!

כשאנחנו בוחרים לשחק את המשחק בקטן, אנחנו לא משרתים את העולם.
אין שום דבר נאור או מואר בצמצום האישיות שלנו רק כדי שאחרים ירגישו נוח בחברתנו.
נולדנו כדי לממש את הקסם האלוהי הגלום בנו,

הוא לא גלום רק בחלק מאתנו כל אחד נושא את הקסם הזה בתוכו.
כאשר אנו מרשים לאור הפנימי שלנו לזרוח
באופן בלתי מודע אנחנו מאפשרים לאחרים לעשות את אותו הדבר.
כאשר אנחנו משתחררים מהפחדים שלנו הנוכחות שלנו משחררת אחרים"



אתחיל עם מספר ביאורים למושגים הבאים:
אנוכיות (ויקיפדיה):

אנוכיות (או אגואיזם) זהו מצב בו האדם שם אך ורק את עצמו, צרכיו ומחשבותיו בראש מעייניו, והוא הראשון לסדר העדיפויות שלו, באופן קבוע. אדם אנוכי עשוי להתעלם מתחושותיהם, צורכיהם ונקודות המבט של האחרים. אנוכיות קיצונית שמהווה הפרעת אישיות קבועה יחסית וכוללת עיסוק מוגזם של האדם בעצמו וביכולותיו, מכונה הפרעת אישיות נרקיסיסטית ("נרקיסיזם").

הגשמה עצמית (ויקיפדיה):

מימוש עצמי או הגשמה עצמית היא מונח המשמש במספר תאוריות פסיכולוגיות, אך ללא אחידות מלאה במשמעותו. זוהי הנטייה המולדת של האדם לפתח את כל יכולותיו, כישוריו והפוטנציאל הטמון בו במטרה להיות העצמי הטוב ביותר שטבעו המולד מאפשר לו. המימוש העצמי מתבטא בשמירה על הקיום הפיזי שלנו וגם בצמיחתנו האישית; בעוד שקיום פיזי משותף לכלל בני האדם, הצמיחה האישית ייחודית לכל פרט בהתאם לשאיפות הדינמיות האישיות.

לפי דעת מבקריו הרבים, המושג הגשמה עצמית מבטא אנוכיות וערכי מוסר ניטרליים ולכן אין בכוחו להבחין בין הגשמה עצמית של פושע לבין הגשמה עצמית של אדם ישר.לאחר שהבנו את משמעותם של שני המושגים נשאלת השאלה האם יש התנגשות ביניהם?

האם כדי להגשים את עצמי אני חייב להיות אנוכי?
משל דג הזהב:

על פי סיפורו המפורסם של אלכסנדר פושקין של "הדייג ודג הזהב":

"מה קשים הם חיי הדייג; יום ולילה רק ידאג. מי ייתן ויזרח לי יום חג ואצליח לדוג סוף סוף דג.
והנה, יום אחד נתמלאה תפילתו של הדייג. כאשר העלה הדייג את הרשת והציץ אל תוכה, ראה דג זהב! ביקש הדייג לקחת את דג הזהב לביתו, אך פתאום פתח הדג את פיו ואמר:
אנא, דייג טוב עיניים,
החזר נא אותי אל המים.
אם זאת תעשה וחסדך תגלה –
כל אשר תבקש – אמלא!"

אתם בטח שואלים את עצמכם מה הקשר בין המשל לבין על הקשר שבין אנוכיות להגשמה עצמית?!
הסיפור מתחיל בתיאורם של דייג זקן ואשתו הממורמרת שחיים בעוני מרוד במשך שנים רבות בבקתה קטנה. הזקן מפרנס את אשתו ואת עצמו בדיג שבו הוא עוסק מדי יום. יום אחד הוא מצליח לדוג דג מסתורי וזהוב. הדג מתחנן על חייו ומבטיח למלא את כל משאלותיו בתמורה לחירותו. הדייג לא ביקש דבר מהדג ושחרר אותו ללא תמורה. כשאשתו שומעת על זה היא כועסת על בעלה ודורשת ממנו לחזור לאגם ולדרוש מדג הזהב שוקת חדשה כי השוקת שלהם נשברה. הדייג נעתר לבקשתה וחוזר לבקש את השוקת. הדג ממלא את בקשתו בשמחה.

יום לאחר מכן אשתו מבקשת בית חדש והדג ממלא גם את הבקשה הזאת. לאחר מכן דרישותיה של אשתו עולות על בסיס יום-יומי. היא דורשת בית גדול יותר ואחר כך ארמון; היא דורשת לשלוט על האזור בו הם גרים ואחר כך להפוך לצארינה. בסופו של דבר היא דורשת להפוך לשליטת הים על מנת לשעבד את הדג לחלוטין. הדייג ממלא אחר ההוראות של אשתו והולך לדג לבקש למלא את דרישותיה של אשתו. הים הופך לסוער יותר ויותר עם כל בקשה חדשה של האישה התובענית. בבקשה האחרונה הדייג בקושי מצליח לשמוע את עצמו. כשהדג שומע את בקשתה האחרונה, הוא מחליט לרפא את חמדנותה ולוקח בחזרה את כל מה שהוא נתן לה ומחזיר אותה בחזרה לבקתה הקטנה ולשוקת השבורה.

דג הזהב נותן לנו חיים קלים כל עוד זה במסגרת הסביר עד שרמת החמדנות מרקיעה שחקים.

דג הזהב מגשים את החלומות בהינף סנפיר ללא השקעה אמיתית מצידנו.
זה יפה באגדות אך בחיים אין "ארוחות חינם", צריך לעבוד קשה ואפילו קשה מאוד כדי להשיג את המטרות שלנו. המטרות יכולות להיות חומריות כמו: בית, מכונית, טיסה לחו"ל או שיכולות להיות רגשיות כמו: אושר, שמחה, גאווה, הרגשה טובה ועוד.

הסיפור של דג הזהב לא הסתיים ב - Happy End, בסופו של דבר הדייג העני ואשתו חזרו לנקודת ההתחלה.

באנגלית המילה לאנוכיות היא Selfish, אז אני מציע לכולנו למכור את הדג (Sell Fish) ברמה המטפורית כמובן.


מותר לנו לשים את עצמנו במרכז!
העולם שמסביבנו מלא באתגרים ודאגות, אנחנו חוששים על הילדים, על ההורים, על הבני זוג, על המדינה ולפעמים גם קצת על עצמנו...הגיע הזמן לשים את עצמינו במרכז, הגיע הזמן לבחור בעצמינו!

זה לא אומר שאנחנו זונחים את הילדים,
זה לא אומר שאנחנו זונחים את בן \ בת הזוג,
זה לא אומר שאנחנו זונחים את המשפחה,
זה לא אומר שאנחנו זונחים את החברים,
זה לא אומר שאנחנו זונחים את העבודה.
זה כן אומר שאני בנקודת זמן הנוכחית החלטתי לשים את עצמי במרכז ולהגשים חלום קטן או גדול.
אל תתפתו לרגשות האשם שיציפו אתכם, זה לא הוגן כלפיכם וזה לא הוגן מהסביבה.

הדבר האחרון שתרצו הוא להתעורר יום אחד עם תחושה מרירה של החמצה, השנים עוברות ועוברות ולא ניתן להחזיר את הזמן לאחור. תפרגנו לעצמכם כי מגיע לכם!

פרגון עצמי:

שנייה לפני שאנחנו שמים את כל כובד המשקל של העולם על הכתפיים שלנו בואו נעצור לרגע...ונשאל את שאלת המפתח: האם אני מפרגן לעצמי?

בהרבה מקרים אנו מוצאים את עצמינו מתמודדים עם "המובן מאליו" ומקבלים אותו בלי לשאול שאלות. אז רגע....תנשמו עמוק ותשאלו מה עושה לי טוב? מהו זמן האיכות הטוב ביותר שלי ומתי לקחתי אותו לאחרונה. האם הגשמתי את עצמי וגרמתי לי נחת?

פרגון בין בני זוג:
פרגון אמיתי בין בני זוג הוא מתכון מנצח לזוגיות בריאה וארוכת שנים. אחד המכשולים העיקריים של תקשורת לקויה בין בני זוג משויך לחוסר פרגון. תשאלו את עצמכם "מה עשיתי היום בשביל הזוגיות?" אפשר להפתיע את הבן / בת זוג עם פתק על המקרר או יותר טוב להגיד את מה שכתוב בפתק (מרוב התרגשות שלא תשכחו כלום) פנים אל מול פנים.

דוגמה לפתק לבת הזוג:
"אשתי היקרה, אני לא מרבה לומר לך אבל מפרגן לך מכל הלב על מי שאת, על המסירות שלך ובעיקר על הסובלנות שלך, אני יודע שלעיתים אני לא קל, חוזר עצבני מהעבודה, שוכח את הכלים בכיור, מפספס באסלה אבל הסובלנות שלך והיכולת להכיל אותי יקרה מפז, אוהבבב אותך היום יותר מאתמול ומחר יותר מהיום".

דוגמה לפתק לבן הזוג:
"בעלי היקר, אני מודה לך על החיים המשותפים איתך, על כך שאתה מקשיב לי ונותן לי משענת וכתף שאני צריכה פעם אחרי פעם. זה לא מובן מאליו ואני מפרגנת לך מכל הלב על מי ומה שאתה בשבילי ובשביל הילדים! אוהבתתתתת""

ללא פרגון אמיתי וכנה מבן / בת הזוג יהיה לנו קשה מאוד לשים את עתמינו במרכז ולהתחיל להגשים את חלומותינו. העובדה שהפרטנר שלנו לא נותן תמיכה תהיה לרועץ ותוריד את הרוח מהמפרשים.

אחרי הכל החיים מבוססים על איזונים, פעם אני נותן יותר ופעם אני נותו פחות כי את חוק הכלים השלובים אי אפשר לנצח.


היום החלטתי כי הפעם זה תורי!
אחרי שמכרנו את הדג והבנו שאנחנו צריכים לשים את עצמינו במרכז בזמן הנכון נשאלת השאלה מה אני רוצה להשיג קודם?

הגשמה עצמית שמחה ופורייה.

פחד קהל

פחד קהל:
"עוד דקה יקראו לי לבמה, קצב דפיקות הלב מתגבר מרגע לרגע, אגלי זיעה מתחילים לבצבץ במורד המצח. שוב פעם עולות המחשבות המטרידות על הבושות שאני אעשה, יצחקו עליי במשך חודשים....שייגמר כבר הסיוט הזה......."

במאמר הבא ננסה להסביר את משמעות המושג" פחד קהל" וטכניקת התאוששות בצורה קלה יחסית.

מי מאתנו לא חווה פחד קהל בכל מיני מקרים, הרבה פעמים מצאנו את עצמינו מתחבאים מאחורי מחסומים ומנסים לצלוח את האירוע בשלום עם מינימום נזקים.

ראשית נסביר את המושג – פחד קהל או גלוסופוביה (מיוונית:γλῶσσα-φόβος-פחד לשון) היא תחושת פחד ודחייה מפני דיבור מול קהל. פחד זה הוא ככל הנראה הסוג הנפוץ ביותר של פוביה חברתית.

מודל אמונה:
אמונה עצמית:
כשאתה מודע לחוויה ומוכן להתמודד אתה, אתה מגלה שזה לא נורא כל כך. במבחן התוצאה, הביצוע של אנשים עם פחד קהל אינו פחות טוב מאחרים, כי חרדה לא קשורה ליכולת שלהם באמת לבצע.

התסכלו מול המראה וחיזרו אחרי המשפטים הבאים:

אני יכול!
אני מסוגל!
אף אחד לא יכול לעשות את זה במקומי!
אין לי על מה להתבייש!
הצלחתי!!!
מים:

שתיית מים משככת את אחד הסימפטומים הנפוצים ביותר: יובש בגרון.

באופן זה היא מסייעת לנו בדיבור, וחשוב יותר, שתיית מים גורמת לנו להרגיש שאנחנו עושים משהו אקטיבי כדי להצליח בנאום. האם לשתות משקאות אחרים?

תלוי בכם ואיך שאתם מכירים את עצמכם. השפעה אחת היא אוניברסלית: אם שותים יותר מדי, והנאום ארוך מדי יצטבר לחץ בשלפוחית....


וודאות:
• בוודאות הקהל יגיע ביום ההצגה
• בוודאות לא תפרוץ מלחמה ביום ההצגה
• בוודאות לא תפרוץ מגיפה ביום ההצגה
• בוודאות חייזרים לא ינחתו ביום ההצגה
• בוודאות המצגת תתקיים!

אבל......

• בוודאות אין מי שמתאים ממכם להיות המציג
• בוודאות אין מי שמוכשר יותר ממכם להיות המציג
• בוודאות ההצגה היא שלכם – רק נותר לכם ליהנות!

נשימות:
קיימת תופעה הנקראת 'היפר-ונטילציה', שבמהלכה אנשים בלחץ מאיצים את הדופק וקצב הנשימה וכתוצאה מכך נלחצים עוד יותר. התופעה הזו היא בעלת אופי מעגלי, כאשר נשימה מהירה ודופק מהיר גורמים לתחושת לחץ, ולהפרשת אדרנלין. לפיכך, טכניקה אפקטיבית להפסקת התופעה היא לעצור, לקחת כמה נשימות עמוקות ולשחרר את האוויר באיטיות.


הליכה:
כלי אפקטיבי להתמודדות עם כל סוגי החרדות, כולל פחד קהל. עוזר 'לשרוף' את האדרנלין שהוא הורמון שמופרש בזמן חרדה. פעילות גופנית מתונה כמו הליכה צורכת את האדרנלין ומורידה את המתח והלחץ.
הליכה מכניסה את הגוף לשגרה. ע"י צעידה אנחנו מפנים חלק מפעילות המוח לפעולה שאינה מחייבת קבלת החלטות וגורמת לנו להרגיש יותר בשליטה.
פעילות גופנית מפרישה לדם חומרים הנקראים אנדו-מורפינים - חומרי ההרגעה הטבעיים של הגוף. אז איך להשתמש בטכניקה? כמה דקות לפני הנאום שלכם צאו לצעידה קצרה (במקום ממוזג, כדי שלא תחזרו מזיעים).


לסיכום:

כדי להתמודד עם פחד קהל יש לנו הרבה מאוד כלים שנמצאים במעכל ההשפעה שלנו, רק נותר לנו להפעיל אותם ולמצוא את עצמינו צולחים את האירוע ורחמנא ליצלן אפילו נהנים מזה....