חוטב עצים התיידד עם אריה שהתגורר ביער. בכל פעם שהחוטב היה יוצא ליער לעבודתו,נהג להביא עמו חתיכת בשר לידידו האריה.
האריה
היה עוזר לחוטב,דוחף עצים ושובר אותם,וכך יכול החוטב
להביא עצים רבים ולמכור אותם
בשוק. בשעת הצהריים היה החוטב נח מעמלו וישן תחת אחד העצים,והאריה היה
שומר עליו שלא יקרה לו שום דבר רע.
באחד הימים שם האריה
את ראשו על ברכיו של החוטב. הריח האיש את ריח פיו
של האריה ואמר:"איזה ריח רע יוצא לך מהפה!"
האריה שמע את הדברים
ושתק. כשקם החוטב ממנוחתו אמר לו האריה:"הראש שלי כואב,קח את הגרזן ותכה בכל הכוח על ראשי".האיש לא
רצה לעשות זאת,אבל האריה איים עליו ואמר:"אם לא תעשה מה שאני אומר לך,אטרוף אותך".
נבהל חוטב העצים ועשה כמצוות
האריה. מכת גרזן השאירה פצע עמוק
ושותת דם בראש
האריה,שהתעלף מגודל הכאבים. האיש לקח
את העצים והלך,והאריה נכנס למאורתו וישב בה עד שנתרפא הפצע.
אחר-כך יצא ליער ופגש
את החוטב עוסק בעבודתו. אמר לו האריה:"בוא תראה את
ראשי,האם עוד נשאר סימן לפצע?"הסתכל האיש
ואמר:"לא,הפצע עבר".אמר האריה:"הפצע בראשי הגליד,אבל הפצע שגרמת בלבי בדברים המעליבים שאמרת על הריח שיוצא מפי לא הגליד.
דע,שמכה עוברת,אבל מילה נשארת,יש תרופה למכת הגרזן,אבל אין תרופה למכת הלשון.
ועכשיו צא מן היער ואל תחזור לכאן,כי אם אמצא אותך,אטרוף אותך
מיד
מילה רעה נסלחת אך לא נשכחת!
