(הפוסט הבא נכתב בהשראתה של אחייניתי המדהימה שסיימה היום מסע כומתה למרות כל המכשולים - יישר כח אלופה
)חומות נמצאות שם בכל מקום, מסתירות, מגוננות מפרידות בין הבחוץ לבין הבפנים.
תמיד היה לי קטע עם חומות, לא מוסבר כזה, הרי חומה ניתנת לפריצה, אפשר לעקוף אותה מימין אולי גם משמאל, אפשר לטפס מעליה או לחפור מתחתיה, אפשר פשוט לשבור אותה עם בולדוזר, פטיש 5 קילו, חומר נפץ או בבעיטה סיבובית, אבל היא עדיין שם מכשול לא ברור.
בכיתה א' מעבר לחומת ביה"ס הייתה מכולת שכונתית, מוזנחת כזאת, אבל ידעתי שיש שם אוצר מאחורי גוש הבטון שזה שנקרא מיץ קפוא בטעם ענבים.
בים תמיד בניתי ארמונות בחול עם חומה מבוצרת שאף טיפה חוצפנית לא תעז לחדור, אני המלך בארמון שלא מוכן להירטב!
בטירונות הייתי צריך לקפוץ מעל חומה, אני מר מגושמי לא הצלחתי למצוא את החוק הפיזיקלי שיעביר אותי מנקודה א' ל – ב' כאשר החומה שם באמצע ואני אשאר שלם בלי חלוקה לגורמים פלוס שארית.
במשחקי הכדורגל של הקבוצה שלי תמיד שיש כדור עונשין מחוץ הרחבה מיד אני מדמיין איך אני מהנדס את הכדור שישוט במהירות האור ויעקוף את החומה ישר אל החיבורים ויקפיץ את האוהדים לשמיים.
בברלין ראיתי את פיסת החומה האחרונה שנשארה שאלתי את עצמי איך הרגישו אהובים משני צדי החומה.
במשחקי הכס ניצבת חומת קרח ענקית בצפון שנועדה להגן על שבע המלכויות מפני היצורים האפלים הנמצאים מעבר לחומה.
בסרט "חומות של תקווה נאמר: "הקירות האלה קצת מצחיקים. בהתחלה אתה שונא אותם, אחר־כך אתה מתרגל אליהם".
אמר יורם ארבל – "ככה לא בונים חומה", צודק בהחלט!
לפני שמצליחים – מנסים,
לפני שמנסים – מתכננים,
לפני שמתכננים – חולמים,
לפני שחולמים – מעיזים,
לפני שמעיזים – מאמינים!!!!
הגיע הזמן להאמין שאני מסוגל לשבור את החומות!
הגיע הזמן להאמין שאני מסוגל!
הגיע הזמן!
למה עכשיו?
"הזמן הכי טוב לשתול עץ היה לפני 200 שנה, הזמן הכי טוב הוא עכשיו!!"
אוהב אותך שחר, את מקור גאווה!!!
