ברשותכם אני רוצה ללכת קצת אחורה, השנה היא 1995, שר החינוך הוא פרופסור אמנון רובינשטיין, הייתי תלמיד כיתה י"ב וזו הייתה השנה הראשונה שבה נערכה הגרלה בנושא הבגרויות בשם לח"ב (ללא חובת בחינה).
במילים אחרות יהיו מקצועות שלא תהיה עליהם חובת בגרות והציון המופיע בתעודת הבגרות הוא ציון המגן הבית ספרי, התלמידים ילמדו וישקדו כל השנה בכל המקצועות מבלי לדעת איזו בחינה תיפול בפור של ההגרלה.
קצת לפני ההגרלה נכנסו למרתון של לימודים ברמה מאוד מואצת, היה מירוץ מתיש עם לחץ זמן מטורף ובאותה שנה זינק שיעור הזכאות ביותר מ-10% לממוצע ארצי של 62%.
היה שידור חי בטלוויזיה נפלו בגורל המקצועות הבאים (תופים בבקשה!!!) :
מתמטיקה
אזרחות
ספרות
צעקת "יש" גדולה נשמעה בכל רחבי הארץ כאילו ישראל כבשה גול במונדיאל, עשרות אלפי התלמידים שכל כך חששו בעיקר מהבחינה במתמטיקה קיבלו את ה – "דוז פואה" הדובדבן שבקצפת – אין בגרות במתמטיקה!!!!
אומרים שמי שלא ראה את השמחה של אלו שלא נבחנים במתמטיקה לא ראה שמחה מימיו.
בראייה לאחור בהסתכלות מפוכחת ובוגרת אני כן רואה יתרונות בשיטה כגון:
1. הקלה בעומס של בחינות הבגרות
2. לימוד במוד של אוניברסיטה (לימוד פרונטלי + למידה עצמית)
3. מתן כוח וסמכות למוסד החינוכי כנותן ציוד המגן
4. כורח המציאות לשים מורים מהשורה הראשונה במקצועות הליבה
5 .למידה אמיתית ולא בחינה בשינון החומר
נקודה למחשבה. לידיעת שר החינוך...
