על הקשר שבין אנוכיות להגשמה עצמית

במאמר הבא אנסה לאמוד על הקשר שבין אנוכיות לבין הגשמה עצמית.
אתחיל בציטוט של נלסון מנדלה שהתייחס לפחד העמוק ביותר שלנו:

"הפחד העמוק ביותר שלנו אינו מפני חוסר היכולת.
הפחד העמוק ביותר שלנו הוא הידיעה שעוצמתנו אינה ניתנת למדידה.
האור, ולא הצד האפל שבנו – הוא שמעורר בנו חרדות.

כל אחד שואל את עצמו:
מי אני שאוכל להרשות לעצמי להיות כל כך מבריק, מקסים, מוכשר ומאושר.
למעשה, מי אתה שתרשה לעצמך לא להיות כזה?
אנחנו ילדים של אלוהים!

כשאנחנו בוחרים לשחק את המשחק בקטן, אנחנו לא משרתים את העולם.
אין שום דבר נאור או מואר בצמצום האישיות שלנו רק כדי שאחרים ירגישו נוח בחברתנו.
נולדנו כדי לממש את הקסם האלוהי הגלום בנו,

הוא לא גלום רק בחלק מאתנו כל אחד נושא את הקסם הזה בתוכו.
כאשר אנו מרשים לאור הפנימי שלנו לזרוח
באופן בלתי מודע אנחנו מאפשרים לאחרים לעשות את אותו הדבר.
כאשר אנחנו משתחררים מהפחדים שלנו הנוכחות שלנו משחררת אחרים"



אתחיל עם מספר ביאורים למושגים הבאים:
אנוכיות (ויקיפדיה):

אנוכיות (או אגואיזם) זהו מצב בו האדם שם אך ורק את עצמו, צרכיו ומחשבותיו בראש מעייניו, והוא הראשון לסדר העדיפויות שלו, באופן קבוע. אדם אנוכי עשוי להתעלם מתחושותיהם, צורכיהם ונקודות המבט של האחרים. אנוכיות קיצונית שמהווה הפרעת אישיות קבועה יחסית וכוללת עיסוק מוגזם של האדם בעצמו וביכולותיו, מכונה הפרעת אישיות נרקיסיסטית ("נרקיסיזם").

הגשמה עצמית (ויקיפדיה):

מימוש עצמי או הגשמה עצמית היא מונח המשמש במספר תאוריות פסיכולוגיות, אך ללא אחידות מלאה במשמעותו. זוהי הנטייה המולדת של האדם לפתח את כל יכולותיו, כישוריו והפוטנציאל הטמון בו במטרה להיות העצמי הטוב ביותר שטבעו המולד מאפשר לו. המימוש העצמי מתבטא בשמירה על הקיום הפיזי שלנו וגם בצמיחתנו האישית; בעוד שקיום פיזי משותף לכלל בני האדם, הצמיחה האישית ייחודית לכל פרט בהתאם לשאיפות הדינמיות האישיות.

לפי דעת מבקריו הרבים, המושג הגשמה עצמית מבטא אנוכיות וערכי מוסר ניטרליים ולכן אין בכוחו להבחין בין הגשמה עצמית של פושע לבין הגשמה עצמית של אדם ישר.לאחר שהבנו את משמעותם של שני המושגים נשאלת השאלה האם יש התנגשות ביניהם?

האם כדי להגשים את עצמי אני חייב להיות אנוכי?
משל דג הזהב:

על פי סיפורו המפורסם של אלכסנדר פושקין של "הדייג ודג הזהב":

"מה קשים הם חיי הדייג; יום ולילה רק ידאג. מי ייתן ויזרח לי יום חג ואצליח לדוג סוף סוף דג.
והנה, יום אחד נתמלאה תפילתו של הדייג. כאשר העלה הדייג את הרשת והציץ אל תוכה, ראה דג זהב! ביקש הדייג לקחת את דג הזהב לביתו, אך פתאום פתח הדג את פיו ואמר:
אנא, דייג טוב עיניים,
החזר נא אותי אל המים.
אם זאת תעשה וחסדך תגלה –
כל אשר תבקש – אמלא!"

אתם בטח שואלים את עצמכם מה הקשר בין המשל לבין על הקשר שבין אנוכיות להגשמה עצמית?!
הסיפור מתחיל בתיאורם של דייג זקן ואשתו הממורמרת שחיים בעוני מרוד במשך שנים רבות בבקתה קטנה. הזקן מפרנס את אשתו ואת עצמו בדיג שבו הוא עוסק מדי יום. יום אחד הוא מצליח לדוג דג מסתורי וזהוב. הדג מתחנן על חייו ומבטיח למלא את כל משאלותיו בתמורה לחירותו. הדייג לא ביקש דבר מהדג ושחרר אותו ללא תמורה. כשאשתו שומעת על זה היא כועסת על בעלה ודורשת ממנו לחזור לאגם ולדרוש מדג הזהב שוקת חדשה כי השוקת שלהם נשברה. הדייג נעתר לבקשתה וחוזר לבקש את השוקת. הדג ממלא את בקשתו בשמחה.

יום לאחר מכן אשתו מבקשת בית חדש והדג ממלא גם את הבקשה הזאת. לאחר מכן דרישותיה של אשתו עולות על בסיס יום-יומי. היא דורשת בית גדול יותר ואחר כך ארמון; היא דורשת לשלוט על האזור בו הם גרים ואחר כך להפוך לצארינה. בסופו של דבר היא דורשת להפוך לשליטת הים על מנת לשעבד את הדג לחלוטין. הדייג ממלא אחר ההוראות של אשתו והולך לדג לבקש למלא את דרישותיה של אשתו. הים הופך לסוער יותר ויותר עם כל בקשה חדשה של האישה התובענית. בבקשה האחרונה הדייג בקושי מצליח לשמוע את עצמו. כשהדג שומע את בקשתה האחרונה, הוא מחליט לרפא את חמדנותה ולוקח בחזרה את כל מה שהוא נתן לה ומחזיר אותה בחזרה לבקתה הקטנה ולשוקת השבורה.

דג הזהב נותן לנו חיים קלים כל עוד זה במסגרת הסביר עד שרמת החמדנות מרקיעה שחקים.

דג הזהב מגשים את החלומות בהינף סנפיר ללא השקעה אמיתית מצידנו.
זה יפה באגדות אך בחיים אין "ארוחות חינם", צריך לעבוד קשה ואפילו קשה מאוד כדי להשיג את המטרות שלנו. המטרות יכולות להיות חומריות כמו: בית, מכונית, טיסה לחו"ל או שיכולות להיות רגשיות כמו: אושר, שמחה, גאווה, הרגשה טובה ועוד.

הסיפור של דג הזהב לא הסתיים ב - Happy End, בסופו של דבר הדייג העני ואשתו חזרו לנקודת ההתחלה.

באנגלית המילה לאנוכיות היא Selfish, אז אני מציע לכולנו למכור את הדג (Sell Fish) ברמה המטפורית כמובן.


מותר לנו לשים את עצמנו במרכז!
העולם שמסביבנו מלא באתגרים ודאגות, אנחנו חוששים על הילדים, על ההורים, על הבני זוג, על המדינה ולפעמים גם קצת על עצמנו...הגיע הזמן לשים את עצמינו במרכז, הגיע הזמן לבחור בעצמינו!

זה לא אומר שאנחנו זונחים את הילדים,
זה לא אומר שאנחנו זונחים את בן \ בת הזוג,
זה לא אומר שאנחנו זונחים את המשפחה,
זה לא אומר שאנחנו זונחים את החברים,
זה לא אומר שאנחנו זונחים את העבודה.
זה כן אומר שאני בנקודת זמן הנוכחית החלטתי לשים את עצמי במרכז ולהגשים חלום קטן או גדול.
אל תתפתו לרגשות האשם שיציפו אתכם, זה לא הוגן כלפיכם וזה לא הוגן מהסביבה.

הדבר האחרון שתרצו הוא להתעורר יום אחד עם תחושה מרירה של החמצה, השנים עוברות ועוברות ולא ניתן להחזיר את הזמן לאחור. תפרגנו לעצמכם כי מגיע לכם!

פרגון עצמי:

שנייה לפני שאנחנו שמים את כל כובד המשקל של העולם על הכתפיים שלנו בואו נעצור לרגע...ונשאל את שאלת המפתח: האם אני מפרגן לעצמי?

בהרבה מקרים אנו מוצאים את עצמינו מתמודדים עם "המובן מאליו" ומקבלים אותו בלי לשאול שאלות. אז רגע....תנשמו עמוק ותשאלו מה עושה לי טוב? מהו זמן האיכות הטוב ביותר שלי ומתי לקחתי אותו לאחרונה. האם הגשמתי את עצמי וגרמתי לי נחת?

פרגון בין בני זוג:
פרגון אמיתי בין בני זוג הוא מתכון מנצח לזוגיות בריאה וארוכת שנים. אחד המכשולים העיקריים של תקשורת לקויה בין בני זוג משויך לחוסר פרגון. תשאלו את עצמכם "מה עשיתי היום בשביל הזוגיות?" אפשר להפתיע את הבן / בת זוג עם פתק על המקרר או יותר טוב להגיד את מה שכתוב בפתק (מרוב התרגשות שלא תשכחו כלום) פנים אל מול פנים.

דוגמה לפתק לבת הזוג:
"אשתי היקרה, אני לא מרבה לומר לך אבל מפרגן לך מכל הלב על מי שאת, על המסירות שלך ובעיקר על הסובלנות שלך, אני יודע שלעיתים אני לא קל, חוזר עצבני מהעבודה, שוכח את הכלים בכיור, מפספס באסלה אבל הסובלנות שלך והיכולת להכיל אותי יקרה מפז, אוהבבב אותך היום יותר מאתמול ומחר יותר מהיום".

דוגמה לפתק לבן הזוג:
"בעלי היקר, אני מודה לך על החיים המשותפים איתך, על כך שאתה מקשיב לי ונותן לי משענת וכתף שאני צריכה פעם אחרי פעם. זה לא מובן מאליו ואני מפרגנת לך מכל הלב על מי ומה שאתה בשבילי ובשביל הילדים! אוהבתתתתת""

ללא פרגון אמיתי וכנה מבן / בת הזוג יהיה לנו קשה מאוד לשים את עתמינו במרכז ולהתחיל להגשים את חלומותינו. העובדה שהפרטנר שלנו לא נותן תמיכה תהיה לרועץ ותוריד את הרוח מהמפרשים.

אחרי הכל החיים מבוססים על איזונים, פעם אני נותן יותר ופעם אני נותו פחות כי את חוק הכלים השלובים אי אפשר לנצח.


היום החלטתי כי הפעם זה תורי!
אחרי שמכרנו את הדג והבנו שאנחנו צריכים לשים את עצמינו במרכז בזמן הנכון נשאלת השאלה מה אני רוצה להשיג קודם?

הגשמה עצמית שמחה ופורייה.