שמי אורי אליהו, ויצא לי להיות בלי הטלפון למשך כמעט 72 שעות...
למה? הייתה לי תקלה עם ההצפנה של הטלפון ולא יכולתי לקבל טלפון חלופי (חוץ מטלפון לשיחות יוצאות ונכנסות טיפש של פעם)
אז מה הביג דיל? 72 שעות בלי הטלפון.....מה כבר יכול להיות?!?!
אז ככה, אני בדרך כלל בן אדם די רציונלי וממש לא חרדתי, שנהנה כמו כולם מתרבות המסרים המידיים, המידע האינסופי והחשיפה לחדשות ישר לוריד (כמו כל ישראלי ממוצע במציאות המטורפת שלנו)
עד שלפתע זה נעצר.....(תדמיינו פס קול של סרט אימה)
ואז מצאתי את עצמי:
- בלי אנשי קשר - מנסה לדלות מהזיכרון טלפונים בסיסיים (ראיתי שהזיכרון זה לא הצד החזק שלי, לא כמו אשתי שזוכרת כל דבר באשר הוא)
- בלי Waze (נוסע וחוזר בכוחות עצמי, איזה גיבור אני שאני יודע את הדרך)
- בלי מיילים
- בלי הודעות וואטסאפ (מקווה שאני לא הקול המכריע בשאלה של וועד הגן מה עושים בט"ו בשבט...)
- בלי שיחות (מקווה שהתרומות לקבר רחל לא פסקו)
- בלי הודעות פוש מכל האתרים (מי יודע מה קרה לבית"ר אהובתי בזמן הזה)
- בלי הודעות פוש מהרשתות החברתיות (כמה לקוחות שלחו לי הודעה? מה הם ירגישו שאני לא עונה להם?)
- בלי אפליקציית של הבנק (מי יודע מה כבר קרה אשתי עשתה...)
- בלי המשחקים שלי...
זה מוזר, אפילו קצת חשוד, עקמומי משהו, מקום שאני לא אוהב להיות בו, מקום שאני בכלל בכלל לא אוהב להיות בו...
שאלתי את עצמי למה? ואז הבנתי...אני איך נאמר בפשטות לא בשליטה (!) לא יודע מה קורה זה התחיל לקנן בי ואז....
- התחלתי לחשוב על המשפחה שלי והתקשרתי לאשתי כמה פעמים ביום כדי לוודא שהכל בסדר (חשבה שנפלתי על הראש)
- מה קורה בעבודה? מה כבר קרס ואיזה אסון נגרם (לא קרה כלום)
- מחכה לחדשות ברדיו ומודה לאל שלא פרצה מלחמה (לא פרצה)
- בא הביתה מנשק את האישה והילדים כאילו אין מחר (זה היה סוטה במקצת)
ואז הבנתי, זה היה אחלה שיעור (אומנם קצר אבל די ממצה), מי העבד של מי? מי מנהל את מי? מי הבוס פה.....רגע, אני הבוס!
- אני יכול לחזור הביתה בלי Waze, לא יקרה כלום
- משטרת ישראל – סורי! אצלי תמיד 2 ידיים על ההגה כי סלולרי לא בשימוש בזמן הנהיגה
- כמה זה מדהים לאכול ארוחת ערב עם הילדים בלי הטלפון, כמו פעם שאנחנו היינו ילדים קטנים ופשוט....לשוחח
- אפשר להיכנס לשירותים ולא להיתקע שם שעות
- אני לא במרדף אינסופי אחרי שלום הסוללה
- זה כיף טהור לשחק עם הילדים בלי הפרעות מטופשות על מידע שלא מעניין מספיק כדי להפריע למשחק
- זה כיף לדבר עם אשתי, להסתכל לה בעיניים הכחולות המהממות שלה ולא להציץ למסך (המאהבת שרק גורמת לצרות)
זה כיף להיות בלי....
מעכשיו, פעם בשבוע אכבה את הטלפון ליומיים לפחות, מה שבטוח כדור הארץ ימשיך להסתובב.....
יש אפליקציה שגורמת לנו להרים את העיניים מהמסך, קוראים לה כבוד! תתפלאו, יש עולם יפה מסביב....
הסיפור הוא אמיתי, הכותב הינו מרצה ומאמן בנושא "נומופוביה" -התמכרות לטלפון ועשרת הדרכים להתמודדות.
