סה"כ צפיות בדף

‏הצגת רשומות עם תוויות נומופוביה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות נומופוביה. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 14 ביולי 2018

תרבות האינסט-כלום והפייק-בוק


(תתבוננו טוב טוב בתמונה ותחשבו מה מיוחד בה – תשובות בסוף)
למה לא עשית לי לייק? אתה לא אוהב אותי? 😧
כולם הגיבו לי חוץ ממך.....😭

תרבות האינסט-כלום והפייק-בוק השתלטה לנו על הילדים ועל מילון הערכים, מטשטשת את הגבולות בין טוב ורע, בין העולם הטהור והנקי של האתמול לבין העולם הממוסחר, המזויף והאינטרסנטי של היום....

העולם של היום מסונן בפילטרים של מסכות על מסכות מזויפות שהקשר בין התמונה החדה באינסט-כלום לבין החיים האמיתיים היא מקרית ביותר לטוב ולרע.

המשתמשים של האינסט-כלום מתפארים בחיי היומיום שלהם, מעצבים את הדמות שלהם במדד אחד ויחיד שהוא מדד הלייקים...

שימו לב במסעדה, פעם לפני שאוכלים היה צריך לאחוז כהלכה בסכין ובמזלג, היום בלי סלפי אוכל אי אפשר להתחיל...

ממתי ילדי הבת \ בר מצווה מבזבזים את כספי האירוע שלהם כדי לקנות עוקבים וירטואליים לחשבון האינסט-כלום....איפה ההורים שלהם?

ילדים מורידים אפליקציות שמוסיפות להם עוקבים וירוטואליים תמורת לייקים לאנשים אחרים....

האם ככל שיש לי יותר עוקבים כך אוהבים אותי יותר?
אם מישהו לא העלה תמונה, האם הוא לא עשה משהו חשוב?

רנה דקארט אמר פעם – "אני חושב משמע אני קיים", אם הוא היה היום בחיים הוא היה משנה את זה "לא העלתי תמונה לאינסט-כלום האם אני באמת קיים?" 😧

מספרים על אחת עם 5000 חברים בפייק-בוק, האשה חלתה ואף אחד לא טרח להתקשר ולשאול לשלומה, יודעים למה?!? כי הם חברים וירטואליים ולא חברי אמת!!!!!

מטרת האינסט-כלום המקורית הייתה כוונה טובה, לתפוס את הרגע ולשתף אותו עם כולם, להפיץ את היופי בתמונה....מהר מאוד זה התדרדר לאינסוף פילטרים, בימוי, זיוף וכל הטוהר פשוט נעלם.... 💔

מטרת הפייק-בוק המקורית הייתה כוונה טובה, להיות קרובים לאנשים מהעבר דרך הרשת, למצוא חברי ילדות, להתרועע בעולם הוירטואלי....מהר מאוד זה התדרדר למצב שבו פייק-בוק אולי מקרב אותנו לאנשים שרחוקים מאתנו, אבל מרחיק אותנו מאנשים שפעם היו קרובים אלינו: משפחה! אבא ואמא! סבא וסבתא! 💔

אז נכון, אני בן 41 וזכיתי להיות בדור של פעם ואני כותב בפלטפורמת הפייק-בוק ברגעים אלו כדי להעביר את המסר, כי אני מבין לגמרי שהעולם השתנה ב – 180 מעלות.
אנחנו המבוגרים במרדף שלא נגמר לצמצם את הפער הטכנולוגי עם הילדים, גם לנו יש חשבונות של אינסט-כלום ושל פייק-בוק, אנחנו רוצים להיות קוליים, עכשוויים, שהילדים שלנו יחשבו שאנחנו גזעיים, אבל וזה אבל גדול שום דבר מזה לא שווה אם אנחנו מוותרים על הערכים שלנו, על חברי האמת, על המשפחה שלנו, על עצמנו....

לא הגיע הזמן להוריד את האיפור \ פילטרים \ מסכות \ חומות \ זיוף?

האם אפשר לטוס לחו"ל מבלי להודיע לכל העולם ואשתו – כן!!!!

האם אפשר לאכול במסעדה מבלי לעלות 4860940 תמונות ואז להתחיל לאכול (אוכל כבר קר) – כן!!!!!

האם אפשר לצאת עם חברים ופשוט....(רחמנא ליצלן) ליהנות מהחברה שאיתי...כן!!!!!

אל תשכחו – העיניים הם המצלמה הטובה ביותר בעולם והלב הוא ההארד דיסק שאף פעם אבל אף פעם לא נגמר בו המקום!!!!

יש אפליקצייה שגורמת לנו להרים את העיניים מהמסכים - קוראים לה כבוד!!!!

התמונה שצירפתי מתארת סיטואציה בשטיח אדום שכולם אבל כולללם אוחזים בטלפון כדי להעלות את התמונה הבאה ולייחל ללייקים ורק האשה המבוגרת פשוט נהנית מהרגע....כמו פעם 

יום שני, 15 בינואר 2018

להיות בלי הטלפון למשך כמעט 72 שעות...


שמי אורי אליהו, ויצא לי להיות בלי הטלפון למשך כמעט 72 שעות...

למה? הייתה לי תקלה עם ההצפנה של הטלפון ולא יכולתי לקבל טלפון חלופי (חוץ מטלפון לשיחות יוצאות ונכנסות טיפש של פעם)

אז מה הביג דיל? 72 שעות בלי הטלפון.....מה כבר יכול להיות?!?!

אז ככה, אני בדרך כלל בן אדם די רציונלי וממש לא חרדתי, שנהנה כמו כולם מתרבות המסרים המידיים, המידע האינסופי והחשיפה לחדשות ישר לוריד (כמו כל ישראלי ממוצע במציאות המטורפת שלנו)

עד שלפתע זה נעצר.....(תדמיינו פס קול של סרט אימה)

ואז מצאתי את עצמי:

  • בלי אנשי קשר - מנסה לדלות מהזיכרון טלפונים בסיסיים (ראיתי שהזיכרון זה לא הצד החזק שלי, לא כמו אשתי שזוכרת כל דבר באשר הוא) 
  • בלי Waze (נוסע וחוזר בכוחות עצמי, איזה גיבור אני שאני יודע את הדרך) 
  • בלי מיילים 
  • בלי הודעות וואטסאפ (מקווה שאני לא הקול המכריע בשאלה של וועד הגן מה עושים בט"ו בשבט...) 
  • בלי שיחות (מקווה שהתרומות לקבר רחל לא פסקו) 
  • בלי הודעות פוש מכל האתרים (מי יודע מה קרה לבית"ר אהובתי בזמן הזה) 
  • בלי הודעות פוש מהרשתות החברתיות (כמה לקוחות שלחו לי הודעה? מה הם ירגישו שאני לא עונה להם?) 
  • בלי אפליקציית של הבנק (מי יודע מה כבר קרה אשתי עשתה...) 
  • בלי המשחקים שלי... 
זה מוזר, אפילו קצת חשוד, עקמומי משהו, מקום שאני לא אוהב להיות בו, מקום שאני בכלל בכלל לא אוהב להיות בו...

שאלתי את עצמי למה? ואז הבנתי...אני איך נאמר בפשטות לא בשליטה (!) לא יודע מה קורה זה התחיל לקנן בי ואז....

  • התחלתי לחשוב על המשפחה שלי והתקשרתי לאשתי כמה פעמים ביום כדי לוודא שהכל בסדר (חשבה שנפלתי על הראש) 
  • מה קורה בעבודה? מה כבר קרס ואיזה אסון נגרם (לא קרה כלום) 
  • מחכה לחדשות ברדיו ומודה לאל שלא פרצה מלחמה (לא פרצה) 
  • בא הביתה מנשק את האישה והילדים כאילו אין מחר (זה היה סוטה במקצת) 
ואז הבנתי, זה היה אחלה שיעור (אומנם קצר אבל די ממצה), מי העבד של מי? מי מנהל את מי? מי הבוס פה.....רגע, אני הבוס!
  • אני יכול לחזור הביתה בלי Waze, לא יקרה כלום 
  • משטרת ישראל – סורי! אצלי תמיד 2 ידיים על ההגה כי סלולרי לא בשימוש בזמן הנהיגה 
  • כמה זה מדהים לאכול ארוחת ערב עם הילדים בלי הטלפון, כמו פעם שאנחנו היינו ילדים קטנים ופשוט....לשוחח 
  • אפשר להיכנס לשירותים ולא להיתקע שם שעות 
  • אני לא במרדף אינסופי אחרי שלום הסוללה 
  • זה כיף טהור לשחק עם הילדים בלי הפרעות מטופשות על מידע שלא מעניין מספיק כדי להפריע למשחק 
  • זה כיף לדבר עם אשתי, להסתכל לה בעיניים הכחולות המהממות שלה ולא להציץ למסך (המאהבת שרק גורמת לצרות) 
זה כיף להיות בלי....
מעכשיו, פעם בשבוע אכבה את הטלפון ליומיים לפחות, מה שבטוח כדור הארץ ימשיך להסתובב.....

יש אפליקציה שגורמת לנו להרים את העיניים מהמסך, קוראים לה כבוד! תתפלאו, יש עולם יפה מסביב....
הסיפור הוא אמיתי, הכותב הינו מרצה ומאמן בנושא 
"נומופוביה" -התמכרות לטלפון ועשרת הדרכים להתמודדות.