הפוסטים הנצפים ביותר של אורי מטייל:
1. אני הולך ברחוב
במדרכה יש בור עמוק
אני נופל לתוכו
אני אבוד...
אני חסר ישע
אין זו אשמתי
לוקח לי נצח למצוא דרך החוצה
2. אני הולך באותו רחוב
במדרכה יש בור עמוק
אני מעמיד פנים שאינני מבחין בו...
אני נופל לתוכו שוב
אני לא יכול להאמין ששוב הגעתי לכאן
אבל אין זאת אשמתי
ושוב לוקח לי נצח לצאת
3. אני הולך באותו רחוב
במדרכה יש בור עמוק
אני רואה אותו
אני נופל לתוכו בכל זאת... כוחו של הרגל...
עיני פקוחות
אני יודע היכן אני
זאת אשמתי
אני יוצא מיד
4. אני הולך באותו רחוב
במדרכה יש בור עמוק
אני עוקף אותו
5. אני הולך ברחוב אחר...
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
הסברים לאוטוביוגרפיה ב5 פרקים:
ל- 1: אדם בחר בדרך שבה הוא הולך,
הוא נתקל במכשול/בעיה שבדרכו,
הוא מרגיש חסר אונים,
הוא חושב שזאת לא אשמתו
(כנראה הוא מאשים אנשים אחרים)
לוקח לו הרבה זמן לפתור את הבעיה/המכשול..
ל- 2: אדם הולך באותה הדרך
יש בעיה בדרך שבה הוא בחר, אך
הוא מעמיד פנים שלא מבחין בבעיה הזו...
הוא נתקל במכשול, אך חושב שזאת
לא אשמתו שהוא הגיע למצב הזה...
ל- 3: ושוב אדם הולך באותה הדרך,
אך הפעם בגלל ההרגל...
הוא `פקח את עיניו`
והבין איפה הוא נמצא
ושזאת אשמתו-הוא כבר הפסיק להאשים
אנשים אחרים בבעיות/מכשולים שלו...
ולכן הוא `יוצא מיד` = יוצא מהבעיות/מהמכשולים שלו.
ל- 4. הוא הולך באותה הדרך,
אך הפעם הוא מודע למכשולים,
והוא עוקף אותם...
ל- 5. הוא הולך בדרך אחרת...
תלמיד ניגש למורה שלו בעניין אישי שהפריע לו.
"אני בא אליך מפני שאיני מצליח להתמודד לבד עם הבעיה שלי, אומרים כולם שאני חסר תועלת ושאני רק בור וטיפש. איך אוכל להשתפר? מה עלי לעשות כדי לזכות להערכה?"
המורה מבלי להסתכל עליו, ענה לו:
"אני מתנצל בני, אני כרגע עסוק מאוד בבעיה משלי"
לאחר שניה של שקט הוסיף המורה:
"אם תעזור לי לפתור את הבעיה שלי, אולי אוכל לעזור לך להתמודד עם שלך."
"בוודאי אדוני", השיב הילד למרות שהרגיש חסר ערך.
המורה הסיר את טבעתו מאצבעו ואמר:
"קח את סוסך, רכוב עד השוק ותמכור עבורי את הטבעת מכיוון שאני חייב כסף. כמובן נסה לקבל את המחיר המירבי, בשום אופן אל תמכור אותה בפחות ממטבע זהב אחד."
הילד לקח את הטבעת ויצא. כשהגיע לשוק, החל להציע אותה לסוחרים. הם מאוד הסתקרנו ושאלו כמה הילד מבקש עבורה. כשדיבר הילד על מטבע זהב, רבים התפרצו בצחוק, אחרים פשוט הלכו בלי להתייחס.
רק איש זקן אחד, הואיל להסביר לילד האומלל שמטבע זהב הוא יקר מדי עבור הטבעת.
אחרי שניסה למכור את הטבעת לכל העוברים בשוק ללא הצלחה, עלה על הסוס וחזר אל המורה מושפל מכישלונו.
הגיע אל המורה והתנצל :
"אני מצטער כשלתי במשימה שנתת לי. יכולתי להשיג מטבעות כסף, אבל חוששני שאי אפשר להטעות אף אחד באשר לערך טבעת זו".
"חשובים הם דבריך, בני" השיב המורה.
ראשית, עלינו להכיר את הערך האמיתי של טבעת זו.
עלה שוב על סוסך ורכוב אל הצורף. מי יותר ממנו יידע את ערכה, אך זכור לא משנה כמה יציע אל תמכור אותה. חזור אליי עם הטבעת שלי."
הילד נכנס לצורף וביקש שיבין ויעריך את הטבעת. הצורף שקל ובחן אותה בזכוכית מגדלת ופנה לילד, ואמר שאם המורה רוצה למכור לא יוכל לתת יותר מ 58 מטבעות זהב, מחירה להיום."
הילד רץ בהתלהבות למורה לספר לו. "שב" אמר המורה לאחר שהאזין לסיפורו ואמר:
"אתה כמו טבעת הזו, אוצר בעל ערך יקר ויחיד במינו. אבל רק מומחה מסוגל להבחין בזאת. חשבת שכל בנאדם יכול היה לנחש את ערכה האמיתי?"
כולנו בעצם דומים לטבעת-יקרי ערך ויחידים במינם.
כולנו הולכים אל ה"שוק" בתקווה שאנשים חסרי ניסיון יבחינו בזאת.
חזק את ערכך!!!!
